שחר אדום- סין

הוא מקציף את זיפיי במברשת רכה. עובר בצורת חיוך מקו האוזן לאוזן השנייה דרך הסנטר, תוך כדי משיכות קטנות. בזרת ידו, הוא אוסף שארית של קצף לבן ומשרטט לי את קו השפם. מכשיר אדים המזכיר בצורתו מטול שקפים נושף על פני ומרכך את עורי. בתנועת אגודל עם כיוון השעון, הוא פותח את תער הכסוף. במכה קטנה, מחליף להב ישן בחדש. הוא מרסס חומר חיטוי על הלהב ומבעיר אותו עם מצית. תנועה מהירה ומיומנת של מפרק היד, מכבה את הלהבה.

הלהב המטוהר מסמן את קו הפאה ויורד מטה. תחושות גירוד ועקצוץ באות כנחשול לאחר תנועת התער. יש משהו נקי ומזכך בגילוח הפנים. הלהב המבהיק מסיר שכבות של עור מת וזיפים, אולי גם הורדה פיזית של מסכות נסתרות, מפנה מקום להתחדשות יומיומית.

הוא אוחז בסנטרי ומושך אותו מעט מעלה. הלהב עובר על הגרון הפועם. חששות קדמוניים עולים לנוכח קור המתכת על חמימות העורקים. בראשי, אני מדמיין סצינה ממערבון ספגטי בו אני, הבוקר, אוחז אקדח ומכוון אותו לאיזור חלציו של הגלב התורכי ומזהיר אותו שפגיעה יכולה להיות הדדית.

הוא מסיים את הגילוח ומקרב את קיקלופ האדים לפניי עד שנקבוביות עורי נפתחות לנשימה.

מסתבר שהגילוח היה רק ההתחלה והטיפול המשיך והמשיך וכלל ניקוי פנים, מכשירי יניקה, שאיבה, מסכות שונות ואף מריטת שערות סוררות בחוט תפירה. הדר שהבחינה ביכולות התלישה והמריטה של הגלב, יעידו גם לחיי שהאדימו כסלק, אצה רצה וביקשה סידור גבות זריז. הבחור לא נרתע, ובחמש דקות של חוט ופינצטה, שימח עד מאוד את הדר. להפתעתה, התוצאה הסופית הייתה טובה לא פחות מעבודתה של הקוסמטיקאית הקבועה בפאתי חדרה.

כשסיים את הטיפול בהדר, הוא ניגב את פני במגבת חמה שניחוח כביסה מתקתק עולה ממנה.

"חאלס, סיימנו", אמר.

הבטתי בראי במהלך הטיפול ולרגעים חשתי ונראיתי כאילו נקלעתי לקטטת רחוב, אך בסוף הטיפול, הבטתי שוב במראה ולא רק שהייתי חלק למשעי, אלא גם צעיר בעשר שנים.