שחר אדום- סין

קצר פה כל כך האביב

הלב שנצבט, המילים שדוקרות, השמחה שבלחן, כל אלה בועטים בי חזק בכליות. איך כשהעלים קמלים, או אז נזכרים בניצנים שהיו. תמיד אמרו לנו כילדים, חכה כשתגדל, וכשגדלנו מה? אז אמרנו לנו שהנעורים אינם חוזרים לעולם. גרוסמן איבד ואז כתב מילים, פוליקר הלחין, ועכשיו שיר קינה עוצמתי מפלח לי חיים שלמים.

במחי יד, בעפעוף ריס, בנשימה מהירה חולפים החיים. העפרון בו אנו כותבים את תולדות חיינו מתקצר מפעם לפעם לנוכח הר חידודי הנסורת הגדל. אין זמן לדברים אחרים. יש זמן רק לחיות.