שחר אדום- סין

הטלפון מצלצל. אמא שלי על הקו.

"הי, קובקיס. מה שלומך?" שואלת. קולה מדוכדך ושביר. בזמן האחרון, היא קצת מפורקת. אולי זה הזמן, אולי זה המשקל של החיים שיושב כדרך קבע על הכתפיים. אחרי כמה דקות של שיחת חולין, היא שואלת אותי אם כבר האזנתי לשיר החדש של אייל גולן – "אל תבכי".

"זה לא של אייל גולן, זה של הבחור הצעיר מכוכב נולד, עומר אדם." אמרתי

"כן, הוא באמת שר את השיר עם עוד מישהו. איך שהייתי רוצה לשמוע אותו... כל כך יפה. המחשב לא עובד ואין לי איך לשמוע מוזיקה".

"חכי רגע." בחיפוש מהיר מצאתי קישור להאזנה ישירה, לחצתי עליו וקולו של עומר אדם, סמיך וכבד, עולה באוזניה. בלי מילים, אני מצמיד את האוזניה לפומית הטלפון וממתין.

שקט משתרר ביננו ואנחנו מאזינים יחד לשיר.

אקורד הסיום נשמע ואחריו עוד רגע של דממה.

"אתה פה? קובי?" שואלת. אולי היא חושבת שהשיחה נותקה.

"עדיין פה, אימא. איך היה השיר?"

"עשית לי את היום. תודה רבה, ילד שלי. אני מאחלת לך רק דברים טובים לך ולהדר, בריאות ואושר."

אז אמא, אל תבכי....

ושכל ברכותייך יתגשמו.