שחר אדום- סין

פעם בתקופה, מגיע מישהו לביקור
ושואל אותי בטבעיות: "תגיד, למה אתה לא נוהג פה?". אז ככה, יש רשימה של
דברים שצריך לעשות בחיים. נהיגה בסין זה בוודאות לא אחד מהם. אלא אם כן, יש לכם
תוכניות קצרות טווח לחיים הללו. הסינים נוהגים כמו שהם חיים – בלי להסתכל לצדדים
ובלי לראות בעיניים. הם חותכים בכביש, לא נותנים זכות קדימה לשום דבר, בטח שלא
להולכי רגל. בכביש החזק שורד, עדיפות למשאיות המובילות מכולות. נהגי מוניות ומכוניות
פרטיות עולים על המדרכה ונוסעים עליה ללא מפריע. רק כדי לקצר עוד שלוש שניות
ולהיתקע בפקק שממתין להם בירידה לכביש. אם חשבתם שהישראלים לא יודעים לנהוג, אתם
מוזמנים לבוא לביקור קצר בסין. אני מבטיח לכם שזה יעיל יותר מקורס נהיגה מונעת.

כשאנשים מגיעים לסין לראשונה,
אחד הדברים שהם לומדים מחדש הוא כיצד לחצות כביש. לרוב זה בקבוצה של לפחות עשרה –
מישהו אמר פינים של באולינג – כדי להראות גדולים ומפחידים יותר. רק ככה הנהג ניאות
להאט מעט. אין דבר כזה זכות קדימה. זה ג'ונגל. יש זכות ריצה וכדאי לכם לממש אותה
כשאתם רואים מרצדס חדשה מהשקית מאיצה לקראתכם. הדבר היחיד שחולף בראשו של הנהג הוא
מאיזה צד לעקוף את ערימת האנשים הזו במהירות המקסימלית תוך כדי דיבור בטלפון
הנייד. זה קצת מזכיר את הסצינה מסרט הטבע "הכחול הגדול" שבו רואים "סקול"
של דגים מתאגד יחד, רגע לפני שהלוויתן מגיח ובולע חצי מהם.

אחד הפתרונות הטבעים ביותר היא
פשוט לתפוס את האיש שלידך בכל הכוח ולעמוד מאחוריו. עדיף שהוא יספוג את המכה ולא
אתה. אל תאמין לעולם ל"שפת הגוף" של הנהג הסיני ורכבו. הם לא יודעים מה
זה מנורת האיתות והם משתמשים באורות הגבוהים כדי להודיע לך שהם עומדים, ככל הנראה,
לדרוס אותך. כל האטה המסתמנת לבוא, היא רק ירידה לצורך עליה. הוא יאט כדי לבחון את
הנקודה הנוחה ביותר למעבר בתוך הקהל ואז יאיץ בקול נהימת מנוע.

על מנת להרגיע מעט האווירה, אומר
לכם כי גלי המתעשרים החדשים העלה את כמויות רכבי היוקרה בכבישי סין. והנובוריסינים
מאוד אוהבים את המכוניות שלהם. בעל המפעל שמכר השנה יותר כפתורים ממה שדמיין, לא
ירצה לדרוס אתכם בקלות מהסיבה הפשוטה – חבל על הפחחות. חיי אדם זה דבר זה זול,
לצבוע מחדש פורשה 911, זה קצת יותר מורכב.

אך אם כבר קרה מקרה, לצערם של
כל הנוגעים בדבר, יש פתרון. אחד היתרונות המובהקים של מדינה קפיטליסטית כמו סין (אל
תקפצו כל כך מהר עם המושג קומוניזם. בתוך עמם, אני חי), הוא שהכל מכיר. הסינים מעדיפים
לפתור כמעט הכל בתהליך אזרחי, או מתחת לשולחן, דהיינו לשלם כסף. לדוגמא: אם דרסת
זקנה בת 70 שהרוויחה 100 יורו לחודש. אז נצא מנקודת הנחה שהיו לה עוד חמש שנים
טובות, המשפחה תשמיט את התלונה תמורת 6000 יורו ואפילו תודה לך שחסכת להם כמה שנים של סעד. כפועל יוצא מזה, הרבה פעמים ניתן
לראות שתי מכוניות שחוסמות את  התנועה באמצע
הכביש רק כי אחד מהם "נישק" את הפגוש של השני. עומדים ומתמקחים כמה כסף שווה השריטה הבלתי נראית הזו. 

חלק גדול של הנהגים הסינים
מעולם לא עבר בפועל טסט ותיאוריה. מי שיכול להרשות לעצמו רכב, לרוב, יכול לממן
מישהו שיבחן בשבילו או יקנה את הרשיון בשבילו. גם מי שלמד את התיאוריה, ומהיכרות
עם שאלות המבחן, זה בדרך כלל מתרכז ב"מה הקנס על ....?" מלאו את החסר,
האפקטיביות שלה היא כמו ללמוד שחיה בגיגית ואז לעבור לצלוח את האוקיינוס האטלנטי.

התרבות הסינית, לא זו שמדברים
עליה בספרים ובסרטים, הרומנטית והלא נודעת, אלא זו של היריקות והצעקות, זו של
הדחיפות ותאכל מהר כי לא ישאר, בשילוב עם רכבים ממונעים אינה עושה טוב לאף אחד
מהצדדים. אם נחזור לשאלה הראשונה, תוסיפו לכל מה שאמרתי את הטמפרמנט הישראלי, זה
בכלל מתכון לתאונת שרשרת. אז כמו שאתם יכולים להסיק, הסלוגן שלי הוא "מוניות
או לא להיות".  

נתקלתי בטעות בסרטון הזה באתר סרטונים סיני. זה מסמל יותר מהכל את הנהיגה הסינית ואת התפיסה "יש לנו יותר ממיליארד סינים, פחות כמה לא משנה מבחינה סטטיסטית".