שחר אדום- סין

לפני כמה שבועות, הדר אמרה לי כי מעגל החיים אינו באמת מעגל. הוא יותר דומה לשולחן. כל יום אנחנו מתקדמים צעד נוסף לעבר הקצה. עד שבסופו של דבר, אנחנו נופלים למטה, לתהומות הנשייה. נזכרתי בשיחה הזו כשראיתי את הכתבה על הפיגוע במרוקו. זוג ישראלי-יהודי המתגורר בסין נרצח בפיגוע טרור בבית קפה. עתיד הילד שלהם לא ברור. לאן יפנה. מי ייקח אותו. האם הוא בכלל יזכור שהיו לו הורים. הייתה לי תחושה של כתבה קצת מג'וברשת. הבעל יהודי, האישה ישראלית. סוגיית הזהות אולי מוטלת בספק, אך מותם לא. סיפור עצוב שתפס כותרת בדיוק לשלוש שניות והודח לאחר כבוד על ידי חיוכי המלוכה. אין אפילו זמן להתעצב היום.