שחר אדום- סין

שם הרי ההורות, הושט היד וגע בם. השביל לשם ארוך ומפותל. בצידי הדרך סבך עבות של רגשות מעורבים. אני צועד בנינוחות. בוחן את השינויים בתוואי הדרך. מקשיב לפכפוך המים של מפל קרוב. ההליכה אינה קשה במיוחד. גם לא קשה לנשום. אך עדיין יש משהו באויר. מן תחושה סמיכה של לא-נודע, כאילו שעוד רגע קט, מיד אחרי האוכף הקרוב, אבחין בעליה נסתרת תלולה במיוחד. אני עוצר לנשימה. ידיי על ברכיי וגופי רכון קדימה. מבטי חוקר את האופק. אני לא בטוח במה שעיניי רואות. מעניין אם הוריי היו פה לפניי. מהרהר לעצמי.

טיפות זיעה נופלות על הקרקע בקול עדין. מהן נובטים גבעולים ירוקים רכים ודקי עלים. בהמשך הדרך אני נתקל בפסל אבן גדול בדמות אישה. בטנה עגולה ומלאת חיים. היא מוכרת לי מאוד. זוית האף. עיקול החיוך. אני כורע ברך לפניה. מתוך תיק הצד, אני מוציא שני תפוחים אדומים ויפים. מנגב אותם היטב בשרוול החולצה. אחד - אני מניח למרגלות האישה. מנחה ראויה. פרי עבור פרי. בתפוח השני אני נוגס, מתרגש מהעתיד לבוא.