שחר אדום- סין

אוי, סין-סין. כל פעם שאני חוזר אליה, היא גורמת לי לחבלי לידה מחודשים. בשבוע אחד הצלחתי להתעצבן על המנקה שלי שהשאירה את ברז המקלחת פתוח במשך שבע שעות. אתם יכולים לדמיין איך הבית שלי נראה – א-לה פיליפינים. הייתי זקוק לחמש שעות של עבודה מאומצת כדי לגרוף את המים, ליבש את הפרקט המחורבן שרק המשיך "להזיע" את המים חזרה למעלה ולבדוק מה לא נהרס. תוסיפו לזה בעל מפעל – אנדרסטייטמנד אוף דה דקייד. סתם איכר שהחליט שבמקום לגדל אורז אפשר להדביק פלסטיק ולקרוא לזה כפכפיים, הרי הטעם די דומה בין כה וכה - שכינה אותי טיפש. הוא הצטער על זה באותו הרגע, כי הזר הטיפש הבין מה שהוא אמר וכמעט לעס לו את הראש. הוא נזרק לאלתר מהמשרד והתבקש ללכת למות באיזו פינה חשוכה. זה מבלי לדבר על הקור המשביז, המרחק מהדר ואריאל, שפעת סין שאיכשהו נכנסת תמיד מבעד לקשקשי השריון.

זהו, עד כאן מרמור.

כשהגעתי הבייתה לשיטפון גיליתי שיובב מחכה לי חסר אונים על קופסת נעליים מוגנת. אי יבש בתוך הים הקר הזה. רואים שהוא כלב יהודי. אם הוא היה סיני, הוא בטח היה מנסה לאסוף את המים לקערה ולהכין אורזבונזו.

יש לי מזרון חשמלי. שזה אחד הדברים הכיפיים בעולם בקור הזה. מקלחת חמה, ושעתיים טרום שינה של מזרון חשמלי, זו הבטחה לשינה מצוינת.

קניתי רדיאטור לחדר שינה כדי שלאריאל יהיה חם ונעים אצלנו בחדר. וגם שואב אבק שהיא תוכל להתרוצץ בשמחה על השטיח מבלי לאסוף את כל מה שהמנקה פיספסה.

נקודה נוספת לציון, אני חושב שזו הפעם הראשונה שהבית באמת ובתמים נקי ומצוחצח. עכשיו אני יודע בוודאות שהמים הגיעו לכל פינה.

הדרי שלחה לי תמונות מדהימות של אריאל. היא כזאת חמודה. אלופת העולם בחמידות וזה מבלי לעשות כלום בנידון.

עוד שבוע ואני חוזר לארץ, לשתי הבובות שלי ולחורף הנעים שלנו. כדי שגם אתם תסיימו עם חיוך, אני מעלה תמונה של אריאל וגלי בדו-קיום.