שחר אדום- סין

היא החליטה להתעורר כל שעתיים. אוכלת ומייללת. אולי היא בכלל סוג של איש זאב. בבוקר, מי יודע מה זה בוקר, הדר מניחה אותה על המיטה לידי. יד קטנה מלטפת לי את העורף. אני מסתובב אליה והיא מחייכת כאילו פתחה מתנה חדשה מעטיפה. את האף שלי היא אוהבת במיוחד. חוקרת צורה ועומק. מושכת נחיריים ונועצת ציפורניים. עוד מעט יתחילו לבצבץ לה שיניים קטנות. זה מתחיל מלמטה, אמרו לי. עם הזרת הרגשתי בליטה קטנה. היא סגרה עלי את החניכיים כמו צב רך ימים. עוד לא צחצתי שיניים ואני כבר מסתובב עם הקטנה על הידיים. "מגיש" אותה להדר לשטיפת בוקר. הדר מערסלת אותה מתחת למים. שתיהן יפות כל כך. אני מכין קפה זריז, לוחץ PLAY על אלבום בוסה נובה. בינתיים, אוסף את הקטנה מהמים ומלביש אותה בבגדי יומיום. היום הצבע הנבחר הוא תכלת. יד שמאל ואז ימין, אני אומר לה בקול. היא עונה לי בבדיקת מיתרי קול – אוו אוו. מחבק אותה קצת. ממזמז את הירכיים שלה. מתענג על משמני הילדות. מריח אותה. אוי הריח הזה, סבוני ומתקתק. המטפלת מגיעה וקוראת לה. היא למדה לומר בעברית "אבא", "אמא" ו"שלום". בין לבין, היא מקשקשת איתה בסינית שוטפת כמו שתי חברות ותיקות. אריאל אוהבת אותה מאוד. עוד מעט הן יבואו למשרד לארוחת צהרים. איזה כיף.