אם אתה חולם את זה, זה יקרה. אם אתה רואה את זה מול העיניים, זה יכול להתממש. כל אחד מאיתנו ניחן בראיית העתיד. כל אחד יכול לראות את עתידו ואז לצעוד בתוך פסיעות הזיכרון הישן-חדש. אני זוכר שחלמתי על הדר מולי מתחת לחופה. נזכרתי בזה תוך כדי הליכה בגן האירועים. דמיינתי את אריאל מושכת לי את השיער ומנסה לאכול לי את המצח. נזכרתי בזה שוב לפני כמה ימים כששכבנו פרקדן על שמיכת פיקה על הרצפה.
כמובן שזה לא תמיד כזה קל. לא בכל יום יש ראות טובה. לעיתים תכופות, עננים אפורים מכסים את השמיים ומפריעים לנו לראות את האמת שלנו. בתקופות שאנו צוללים לתוך עצמנו, שם מתרפקים קצת במלנכוליה קיומית, אז הראות אינה קיימת. צריך קצת רוח שתבוא ותסיט את מסך העננה ותכניס אור חדש. לכל אחד יש את הר נבו שלו – מפסגתו אפשר להביט לתוך העתיד. בניגוד למשה, שלא יכול היה להיכנס לתוך ארץ הקודש, לנו יש את הבחירה.
העתיד נזיל ומשתנה, בדיוק כמונו. יש חלומות שנועדו להישאר בספירה הגבוהה של החלומות ויש את אלו שהופכים למציאות. החלומות של אתמול, הם המציאות של היום. יש את אלו שרוצים לטייל, ויש אלו שרוצים בית צמוד קרקע, רכב שטח או סוס גזעי. לך תכניס סוס לדירת שלושה חדרים באמצע רמת גן. יש חלומות שמתגשמים ומתנגשים. יש צורך עז בתעדוף.
למרות זאת, אסור בתכלית האיסור להפסיק לחלום. החלומות הם האוויר שלנו. המקום שבו אנחנו משתעשעים עם רעיונות, רגע לפני שאנחנו מחליטים להוציא אותם לפועל או לגנוז אותם לעולם. המקום בו אנו חולמים, זה המטריקס שלנו. אין הגבלות וסייגים. לעיתים, אני לא מצליח לראות חלומות ישנים. הם מסתתרים באיזו מגירה נעלמה מאחורי המוח הקטן. אני יודע כי הם מחכים לזמן פריצה. רגע של פכחון. נטול שגרה ואילוצי יומיום.
אני מאחל לכם שתגשימו את החלומות שלכם. הרגילים והכמוסים. תעצמו לרגע את העיניים ותחשבו איפה הייתם רוצים להיות ומה הייתם רוצים לעשות בשנים הקרובות. תחשבו על זה טוב-טוב, וכשתסיימו, תפקחו את העיניים ותתחילו לפסוע לעבר ההגשמה העצמית שלכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
