שחר אדום- סין

הפעם הראשונה שנחשפתי לקונספט של "יום עבודה", ואני לא מדבר על שטיפת חדרי מדרגות, גזימת שיחים סוררים או אפילו ניקוי בית כנסת שלם, כולל הסרת אבק מכל הנברשות – כן, כן, גם את זה עשיתי (לכסף אין בושה, ובטח שבית הכנסת משרה בך גם קצת קדושה), הייתה בשוק הפירות והירקות של כפר סבא. במשך יום שלם זרקתי ותפסתי אבטיחים. בתמורה הביאו לי כמה שקלים. אמנם נתפסו לי השרירים טוב-טוב, אבל זה לא באמת נחשב.

על העבודה הראשונה\השנייה שלי שהייתה יום סבלות שלם שכבר כתבתי עליה פה. העבודה השלישית שלי הייתה מלצרות בבית קפה, שקודם לכן היה חנות לאלקטרוניקה שהבעלים נפרד מנפשו בעזרת אקדח בחדר האחורי – איפה שמוקמו תנורי החימום הגדולים. אמא שלי ובעלה באו כל יום לשתות קפה. היא בכלל לא שותה חלב, אז היא הזמינה מקיאטו. אז, זה הצחיק אותי. היום, אני רואה עד כמה נחמדה הייתה המחווה. הם לא קיבלו הנחות, אם לא מחשיבים עוגיות חמאה, וכשהלכו השאירו לי טיפים יומיים גדולים מהשכר השעתי של אמי. במשך שבוע התרוצצתי בין התנורים, מכונת הקפה ושולחנות האנשים. אני מניח שבתחושה שלי הייתי הרבה יותר יעיל ממה שהייתי באמת. ביד רועדת הגשתי קפה מזוגזג ומאפה. נקיתי שולחנות. צרבתי אמות בנשיקות לוהטות. אי אפשר לומר שזו הייתה הצלחה גדולה, אבל לשבוע הרווחתי הון עתק במונחים של ילד מתבגר.

העבודה שאחריה כבר החזיקה במשך שנים, מלצרתי בקייטרינג "יונתן" מכיתה י' ועד סוף התיכון. 50 שקלים להעמסת משאית, 120 שקלים ליום עבודה מלא משתיים בצהריים ועד סוף האירוע. אם זכרוני לא מטעה אותי, זה היה 70 ש"ח בסיס ועוד 50 שקלים "טיפ". מטיבי הלכת, נשארו לפירוק המשאית עבור עוד 50 ש"ח. טיפים לא באמת ניתנו לעובדים, אבל היה כיף גדול. אהבתי את העבודה הפיזית מאוד, את ההתערבבות באנשים, תחושת ה"חונטה" של העובדים שהחליפו הנדי ראש במסדרונות התיכון. במשך כל התקופה, עבדתי כשלושה ימים בשבוע, בשאר הימים התאמנתי בקפואירה ולעיתים, בלילה, ביום לפני בחינה, נהגתי גם ללמוד קצת. העבודה הזו במקומות שונים ליוותה אותי במשך מרבית חיי הבוגרים, עד גיל 27 כולל. באמצע התואר, כשראינו שמשכורת סטודנט ועוד משכורת רעב לא מספיקים לנו, חזרנו לקייטרינג. בהתחלה קצת לחץ בצדדים, כי רצינו לעסוק במה שלמדנו, אבל התוספת של עוד 2000 ש"ח בחודש, די שחררה את האגו. המדהים בסיפור שהדר שעבדה משרה מלאה באה לעבוד איתי בימים שהייתה פנויה יותר. עד היום אני לא בטוח אם היא עשתה זאת כדי להביא עוד יומית הבייתה, או כדי לחזק את ידי.