בתום משט המדליות של לי קורזיץ, היא רואיינה על ידי עיתונאים ישראלים. כידוע, היא לא צלחה את המשט האחרון והפסידה את המדליה המיוחלת. עצוב, אבל קורה. בהילולת העיתונאים, אחד מהם בלט במיוחד. ראשית, ראשו פיזית נכנס לפריים של המצלמה ונדחף כל כמה שניות על ידי קולגות. שנית, הוא היה כל כך חצוף שאם אני הייתי שם, כנראה שהייתי מסיים את הראיון לאלתר או נוגח בו. אחד מהשניים.
איך אפשר לומר לספורטאית שזה עתה פספסה הזדמנות, אולי בלתי חוזרת, לזכות במדליה אולימפית וצריכה להתמודד עם כל הרגשות שלה, שהיא כישלון והקאמבק המופלא שלה שהוביל לשתי אליפויות עולם, בנוסף לאחת שיש לה, כבר לא כזה נחשב. עיתונאי קטן ואיש קטן. זה עצבן אותי מאוד. הבחורה סיימה במקום שישי בעולם. מעניין אותי אם הכתב הזה נחשב מקום שישי בהיררכיה של מקום העבודה שלו, או בתחום העיתונות המשודרת בעירו, או אולי בארץ. מה שאני בכלל לא מאמין. לי קורזיץ סיימה כרגע מקום שישי בעולם וזו אכזבה. האם הכתב הקטן מבין את זה? זה מקביל עכשיו למיליון כתבות האשפה שהוא יאסוף בחייו ואף אחת מהן לא תזכה בפוליצר. אף אחד לא יתאכזב, כי ברור לכולם שאין סיכוי שהוא יוכל להגיע לשם.
על כתפיה של לי הנחנו משא של מדינה מתוסבכת וחסרת תשתית ספורטיבית שהמדליה שלה תשמש לנו כעלה תאנה. אז זה העניין, כבר אין עלה תאנה וצריך לחזור לשורשים ולבדוק מה לא בסדר. בניגוד לדבריו של השופט ברק, במקרה הזה לא הכל שפיט. אי אפשר לשפוט ספורטאי כאילו הוא סחורה בשוק. אלו אנשים שמתאמנים כל החיים שלהם לרגעים כאלה. פעם מצליחים ולעיתים גם לא. לי קורזיץ אמרה שהיא גאה לייצג את הדגל. אני מחזיר באותו המטבע ואני גאה שהיא ייצגה אותנו ובתקווה תמשיך לייצג אותנו.
תודה לטומרקין, שטילוב שהצליחו לגעת בקו האופק של הציפיות שלנו. משלחת השחייה שהצליחה להוכיח שיש סיכוי בעתיד להגיע לדרג הראשון של השחיה בעולם. בדיעבד, גם תרגיל מעולה של שטילוב לא היה מעניק לו מדליה. למשל, רק אתמול בגמר המתח לגברים, אחד המתחרים הסינים שזכה בציון המעולה 16.266 קיבל "רק" את המקום הרביעי. חבל לי על זאבי שסיים קריירה מפוארת באופן הזה. שלזינגר יכלה לעשות טוב יותר, ריכטר על קוצו של יוד. יש מקום לשיפור. גם של הספורטאים ובעיקר של התקשורת שאמורה לייצג את פרצופה של המדינה, ואם הכתב הקטן הזה הוא פרצופה של המדינה, אז לא תודה.