שחר אדום- סין

הבטחתי לאישתי שאקנה לה גור כלבים מסוג פומריניאן לרגל שנת הנישואים המתקרבת. כלב לוויה זעיר ויפייפה. גוש קטן ופרוותי שלו עיני כפתור. לאחר חיפושים ובירורים, לא רבים, גילינו כי בסמוך לעיר מגורינו ישנו שוק בעלי חיים. בסוף השבוע האחרון, נסענו בליווי שתי ידידות סיניות שלנו לשוק.

מיד, כשנכנסנו פנימה, ראינו מכל הבא ליד. צבים, דגים וציפורים ומרחוק, שמענו את נביחות הכלבים. התקרבנו בצעדים מתרגשים. מבטה של אישתי היה מבטו של אדם הנמצא שעל אחד ממימוש חלום.

הסתובבנו מעט בין הכלובים המוזנחים למראה. פודלים, כלבי רועים, שנאוצר ועוד. עשרות רבות של גזעי כלבים. לפתע אישתי חופנת בשתי ידיים גור כלבים ומרימה אותו מתוך כלוב המתכת בו שהה עם גורים אחרים.

עם חיוך קורן ודמעות בעיניים, אמרה לי: "אותו אני רוצה, לא אף אחד אחר. איזה מדהים הוא". הבטתי בו, בכפות הרגליים הקטנטנות, בעיניים השחורות והנבונות ובזנבון המתעגל מעלה. התמקחתי מעט עם המוכר ואחרי דקות ספורות, יצאנו משם עם חבר חדש.

במונית חזרה העירה הוחלט כי שמו בסין יהיה שמשון, על שם הגיבור המיתולוגי. כשהגענו הביתה הוא סקר את הבית והסתובב בחדרים. היה אור בבית. השמחה שבעל חיים יכול להכניס לתוך בית היא פשוט בלתי ניתנת לתיאור. צילמנו אותו ושיחקנו איתו ודחינו את כל מטלותינו כדי להתמכר כליל לאנרגיה החדשה בבית. 

לדאבוננו, השימחה לא נמשכה זמן רב. לאחר יומיים קלטתי שחל שינוי בהתנהגות שלו. הוא נראה חלש יותר וחסר מצב רוח. מיד, הכנתי לו מעט מרק עוף. אין כמו פניליצין יהודי. אבל גם זה לא עבד. הוטרינר הודיע לנו כי הוא חולה בכלבלבת, מחלה קשה מאוד הפוגעת בגורים עם אחוזי תמותה גבוהים. לאט, לאט הוא התחיל לדעוך. הוא הקיא בתכיפות הולכת וגוברת. קיבל עוויתות לא רצוניות וסירב בתוקף לאכול דבר. במשך חמישה ימים, ביקרנו מדי יום אצל הוטרינר על מנת לקבל עירוי של אנטיביוטיקה וחיסוני נגד בתקווה שאולי זה מה שיצליח להותיר את שמשון הגיבור שלנו בחיים.

במהלך הבדיקות הוטרינר אף שקל אותו והצביע על המספר הדיגיטלי: 0.7 קילוגרם. הינוקא הזה שוקל פחות מחבילת סוכר ולתוך הגוף הזה מערים כל יום אלפי טיפות של תרופות. הוטרינר אמר כי הוא כבר אינו יכול לעזור כי לא ניתן להעלות את מינון התרופות וכעת ניתן רק להמתין.   

ברגעים אלו, שמשון ישן וככל הנראה, נמצא על ערש דווי. המחשבה הדוקרת על מותו הקרב, מעלה בי את השאלה הפילוסופית: האם החיים שלו כפי שחי אותם, טיפה בים, טוב שהיו מאשר לא היו כלל? אני מביט בו מדי יום, אנקותיו הדקיקות מכילות כאב רב ועצום. מבטו אומר ליטוף. תשומת הלב למכביר שהוא מקבל מאיתנו. האם היא ממלאת אותו, האם זה עדיף מאשר למות במכלאה, לבד?

גורלו נגזר מראש. ההזנחה הפושעת של סוחרי בעלי החיים. העובדה שאינם מחסנים אותם. ההתייחסות הזו של בעל חיים כמוצר ואם לא ישמש ככלב מחמד, נוכל לפשוט את עורו ולהכין פרווה. חוסר האיכפתיות הזה גורם לי לכעס ותסכול רב. מנגד, אני מבין את העובדה כי אנו נמצאים במדינת עולם שלישי. הם יכולים לבנות איצטדיוני ענק ולגרום לשווקי העולם להשתגע אבל בכל מה שקשור לזכויות בעל חיים, כשאני אומר בעלי חיים. אני מתכוון גם לבני אדם. הם ללא ספק, מדינת עולם שלישי.

נחזור לשמשון מיודענו, אישתי החליטה שנוסיף לו שם כמנהג הרבנים. אז החלטנו לקרוא לו שמשון חי. אולי זה יביא את הישועה לכלבלבון המקסים הזה. חרף העובדה שאני סקפטי לגבי סיכוייו של שמשון חי לשרוד. אני באמת רוצה להאמין. וכן, אם זה לא יסתדר. אז מרבית הסיכויים שאני אקנה כלב חדש ממקום אחר, מסודר יותר.

אני לא מצטער שבחרתי אותו ולא כלב בריא. הקובלנות שלי הן כלפי ההתנהלות הבזויה ולא כלפי כלב זה או אחר. מן הסתם, ההיקשרות לכלב מתחזקת מיום ליום. הזמן חולף ומצבו לא משתפר ועדיין הייתי רוצה שהוא לפתע יקום ממיטת חוליו וירוץ בחדר ויחפש איזה משחק. אולי ינבח משמחה לראות את אבא שלו ואימא שלו, זה אנחנו. אם זה תלוי בי כאדם, שמשון חי יקבל את כל הסיכויים שנלקחו ממנו מעצם לידתו בסיטואציה הזו.

אז בואו כולנו נתפלל ש שמ שמש שמשון חי חי וקיים.

ואימרו אמן

שלכם,

ק.ק