שחר אדום- סין

אתמול ראיתי סרט שנקרא "the bucket list" שבו מככבים ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן. סרט מצחיק-עצוב על שני אנשים העומדים מול הידיעה כי קיצם קרב. פרימן מחליט כי הוא מכין רשימה של מטלות שעליו להספיק לפני שהוא מתפקד בשערי גן עדן. הרשימה נקראת רשימת הדלי משום שבסלנג האמריקאי "לבעוט בדלי" משמעו למות. שתי הדמויות חוברות יחד למסע גילוי עצמי וכמובן, מגשרות על פערים רבים בדרך.

ברם, הפוסט הזה לא בביקורת סרטים עסקינן. החלטתי לבצע תהליך הפוך ולרשום דברים שעשיתי בחיי וגרמו לי לחוש את משב הגאווה בעורפי ועיקצוצי קורת רוח בגבי. הראשון במעלה הוא כמובן, ההיכרות עם הדר, אישתי שתחייה, והעובדה שהייתי מספיק נבון לשאת אותה לאישה. מעבר לעובדה כי היא הבחורה היפה ביותר ששזפה את עיני כל שנות חיי, היא פשוט מביאה אנרגיה חדשה, חיונית וורודה לעולם. יש בה אינטיליגנציה ברמות כאלו שאני יכול להכין מהתחכום שלי מטוס ולהפריח אותו באויר. השילוב של כל אלה, גרם לי להתאהב בדמות שהיא מבחינתי כמעט פיקציה. תודה אלוהים, תודה!

אגב, את הדר פגשתי בברזיל מה שמוביל אותי לטיול לדרום אמריקה. שבעה חודשים של התערסלות וצמיחה מנטלית. הטיול מכיל בתוכו עשרות פסגות וחלומות שנכבשו והוגשמו. בין היתר, קפיצת בנג'י מגובה של 122 מטר, צניחה חופשית, טיפוס אתגרי מאוד לפסגות הקורדיליה בלנקו בטרק ה"ואי ואש" וטרק של עשרה ימים בג'ונגל.

שלישי ולא אחרון, הוא השירות הצבאי שלי. כמובן, שאלו דברים שנאמרים בדיעבד. היו הרבה עליות וירידות אבל להיות גאה, זה לא אומר שאתה גם חייב להיות מאושר. לעיתים רבות, להיות גאה נובע מכך שאתה עומד מול הקושי ויכול לו. גם אם זה גוזל ממך כוחות ותעצומות נפש.

כשתובנה זו ניצבת כנר לרגלי, התנדבתי בזמן הלימודים (גילוי נאות- למען מילגת לימודים-ק.ק) כמדריך כושר קרבי בהכנה לפני צבא במשך שנתיים. ניתנה לי ההזדמנות לקבל הצצה לחייהם של הילדים הנפלאים הללו ולשלוח אותם לדרך חדשה כשהם בטוחים ושלמים יותר עם עצמם. כמובן, שישנו גם מניע אגואיסטי מוביל בעבודה מסוג זה. משום שאתה יודע כי במקום מסוים בני הנוער הללו רואים בך את המנטור ומתווה הדרך שלהם. ראו הוזהרתם, לשמש כדוגמא אישית זו הרגשה ממכרת.

הרביעי, הוא כמובן, המעבר לסין. מי שעיין כאן יודע כי מבחינתי להיות מקובע זו תכונה שבהכרח אינה חיובית. אז כשהנושא עלה בשעת ארוחת הערב, החלטנו כי אסור לנו לוותר על הרעיון של לגור בחו"ל מספר שנים. כמובן, שהייתה לי תקופת התאקלמות לא קלה. אך יחד עם זאת, היום אני מגלה צדדים חיובים נוספים לשהות שלי פה. הדומיננטי שבהם הוא היכולת שלי לכתוב ולהתנתק משאר הלחצים. זוהי מתנה שלא תסולא בפז. בנוסף, יש את העבודה שנותנת לך את כל הכלים לאיך עסק צריך להתנהל מ"א ועד ת".   

ברצוני להוסיף פסגסגות (אני משכתב מילים בנון שלאנטיות מאיר אריאלית) וכיפות קטנות שגם אותן כבשתי בדרך. טיול ירח דבש בהודו. מדינה קשה לעיכול, לא מומלץ לאנשים עם טעם טוב ואהבה לחיים.

תאילנד- אבל אם יש גן עדן, אז זה זה. תוסיפו לזה קורס צלילה ומאכלי ים  "to the face" וערבי כלולות הנמשכים אל תוך הבוקר שלמחרת.

בנימת סיום, אי אפשר בלי הנשים. כולן היו פסגות או כמו שאני אוהב לומר חווקים שנוספו לסולם שהוביל אותי להיכן שאני נמצא היום.

שלכם

ק.ק