שחר אדום- סין

נעים מאוד, שמי רמת הגולן אבל אתה יכול לקרוא לי פשוט רמה. אני לא כל כך צעירה אבל מתברר שכוחי עדיין במותניי. יש לי ביקוש ומחזרים לרב. אהוד, החבר האחרון שלי, הוא לא כל כך רציני. אני חוששת שהוא לא בנוי למערכת יחסים ארוכת טווח. שאלתי אותו, לפני כמה ימים, מה הוא חושב שיעלה בגורלנו. פתאום הוא הרצין והשיב שהרעיון, שהוא ישאר במערכת יחסים שלמה ובריאה, הוא הזוי. לא ידעתי אם לקחת את זה כאיום, כפרידה עתידית.

מיד התקשרתי לידיד שלי אלדד הזומם עלי שנים רבות. כשהוא שמע את פרוטוקול השיחה שלי עם אהוד, הוא פשוט יצא מכליו וקרא לו בוגד. הסברתי לו שאהוד לא ממש בגד בי במלוא מובן המילה. אני פשוט חושבת שהוא בקטע של יחסים פתוחים. אמרתי לו: "אלדד, לי אין התנגדות. אני בדרך כלל הולכת עם הצד המנצח". אבל אלדד התעקש והוסיף : "מי שחושב על בגידה בסופו של דבר יבצע אותה". ניתקנו את השיחה ברגשות מעורבים.

עוד לא הספקתי להניח את שפורפרת הטלפון ונשמע צלצול נוסף.

"הלו", עניתי.  

"מה שלומך, עיניים שלי? שנים שלא הייתי אצלך". המבטא הערבי הכבד נשמע לי מוכר.

כמעט. זה יושב לי על קצה הלשון. חם, מתחמם, לוהט!

"אסד, כפרות עליך. איפה היית?" השיחה זרמה כמי הדן והירמוך. איזו נוסטלגיה מרעננת. הגבר של חיי, זה שנתתי לו את בתוליי, התקשר. איך הוא נזכר פתאום? אולי הוא ראה תמונה שלי בפייסבוק.  

פתאום בגיל 41, שלושה גברברים רבים עלי כאילו אני פרגית בת 20. אני באמת לא מבינה על מה המהומה.

תמיד אמרו לי שנשים מגיעות לבשלות מינית בגיל מאוחר יותר. אז אולי זה הזמן לארגן איזה מנז'-טרואה. אני, אסד ואהוד. על אלדד אני מוותרת. חבל להרוס ידידות טובה בשביל זיון.