שחר אדום- סין

חם, כל כך חם ולח. אני מזיע ללא הפסקה וחם. אמרתי כבר שממש חם? כאילו לא מספיק שחם כמו בית-שאן באמצע אוגוסט. הגשם לא מפסיק לרדת כבר יומיים רצוף. יש לסינים אימרה ידועה: "כשחם, זה אומר שהגשם מגיע". יופי, כולי שמחה שהמשפט הסתדר להם. בינתיים, סחונייה אמיתית. זה מצחיק אותי כי אפילו הסינים קוראים לחום הזה ותסלחו לי על הסינית: 热死了 , חום שאתה רוצה למות ממנו.

בינות סבכי הקרטונים והמהומי המחשבים, אני צועד. עמדת הקפה קורצת לי. אני מתקדם לאיטי. רגליי כבדות ומותשות. ממש כמו אז בג'ונגלים של פרו. החרקים הרועשים מזמזמים סביבי ומדי פעם מותירים בי גבשושית מאדימה. הטלפונים מצרצרים לתוך החלל. אני פונה לעצמי: "לא נורא, עוד מעט זה נגמר. אתה תראה בסוף הכול נראה הרבה יותר טוב. האידיאליזציה הטבעית של האדם. עוד כמה שעות ואתה כבר במזגן. פותח אוהל מול מסך 32 אינץ". אילו הייתה לי את אותה מצ'טה כסופה בעלת ניצב הפלסטיק השחור. הייתי קוצץ מכל המבנים המודולרים המטופשים הללו סכך לראשי. מנתץ את אורות הפלורסנט שמעליבים את השיזוף הטבעי שלי. פוער חור עגול בתקרת הגבס וצובע את הקצוות בצהוב. שמש התמיד.

אך מכיוון שהיא אינה כאן איתי. לעת עתה, אתנחם בקפה המגורען. חבר אמת שמלווה אותי בכל הרגעים. החמים והקרים. כמובן, שבלי סוכר ובלי חלב. בכל זאת, תנאי שטח.

**החום הזה גרם לי לחשוב מאיפה הגיע הביטוי חמסין לטרמינולוגיה הישראלית..