טוֹטֶם הוא מושג מתחום הדתות האנימיסטיות המציין עצם או מושג כלשהו, על-פי רוב בעל־חיים, בעל חשיבות דתית, אשר לו מיוחס קשר סמלי או על־טבעי על חייו של שבט, משפחה או אדם פרטי. (ויקיפדיה)
גיליתי כי הרבה יותר קל לתאר את עצמי במושגי בעל חיים. אולי כי האמת שלהם היא אבסולוטית בעיני. אם הייתי צריך לבחור טוטם אינדיאני לרגל מסע ההתבגרות שלי. זו הייתה ללא ספק בחירה קשה. הרי בחירת טוטם היא אינה בחירה חופשית לחלוטין. בסופו של דבר, הטוטם בוחר בך. שני בעלי החיים שהותירו בי את הרושם העז ביותר ולטעמי, אני אף חולק איתם תכונות משותפות הם: הטווס והזאב.
טווס- חיה ראוותנית. הזכר משקיע זמן רב בתהליך החיזור. מנער ומרקיד את נוצותיו הצבעוניות תוך כדי קריאות חיזור אירוטיות במיוחד. אני מוצא את הטווס כחיה נערצת ונרקסיסטית בו זמנית. מחד, נראות זה הדבר החשוב ביותר. ההשתקפות שלך בעיני החברה תקבע את מקומך במארג החברתי. מנגד, כמה אפשר להתעסק במראה החיצוני. הנוצות הפרושות כמניפה כאומרות: "זה אני במיטבי. אין לי מה להסתיר". זו גישה שאני אוהב וחי על פיה. מה גם, אי אפשר לקחת מהטווס את הגאווה הטבועה בו.
זאב- טורף חזק ומהיר ממשפחת הכלבים. שומר על יחסים מונוגומים. הזוג הבכיר הוא זכר אלפא ונקבת אלפא. כל אחד מהם מוביל בזכות עצמו. חיה אצילית ויפה. לנוכח איום, הזאב יחשוף את ניביו ולא יהסס אף לתקוף חיות גדולות ממנו.
לא מזמן, צפיתי בסרט "מצפן הזהב". בסרט לכל אחת מהדמויות יש חיה תאומה המלווה אותה (הרעיון מצלצל מוכר?). לא יכולתי להתעלם מכך שהחיה מתחלפת ומשתנה בגיל ההתבגרות בהתאם למצב הרוח ורק בגיל מאוחר יותר, היא מתגבשת לחיה הסופית שהיא הסימבול שלך. בעצם, יש כאן משל לאופי האדם. כיצד הוא משתנה, מתפתח וגדל.
לסיכומו של עניין, הטוטם של כולנו נחלק לשניים. הראשון הוא בעלי חיים שאנו בחרנו-תכונות שאימצנו לעצמנו או תכונות מולדות. השני, בעלי חיים שבחרו בשבילנו-תכונות שאנשים הדביקו לנו. השילוב בין השניים יוצר את הזאב הטווסי שבי.
מהו הטוטם שלכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: