שחר אדום- סין

התעוררתי היום שעה וחצי לפני צלצול השעון המעורר. קרני שמש הסתננו מבעד לוילון. שפתיי יבשות וגרוני צמא למים. צקצוק השפתיים הסדוקות ותחושה של בטן רגישה. אוי, אני שונא האנאובר. המילה התקנית היא חמרמורת. נדמה לי או שזו העקיצה המילונית הכי מתוחכמת שתוכננה ויושמה אי פעם. ישבו חבורת הבלשנים ואמרו בינם לבין עצמם: "כמה אוילי זה להשתכר, ממש מעשה חמורי". באותו הרגע, נכנס אור חזק ואלוהי לתוך החדר וצלילי תזמורת כלי מיתר החלו בוקעים מהמרצפות. בו בזמן, הופיעה תמונה של נורת להט צהובה מעל לראשם של הגאונים. השיחה המשיכה, קולחת כמו שיכר תפוחים מבוזבז בסרט תקופתי.

חכם א': "נכון שלעיתים תוקפת אותך סחרחורת כשאתה קם מהר מדי מהכורסא, ונכון שזה מועצם לאחר שתיית האלכוהול?"   

חכם ב': "כן, לאן אתה חותר?"

חכם א': "ונכון שאתה מרגיש כמו חמור אחרי שאתה שותה יתר על המידה?"

חכם ב': "אוקי. יש בזה משהו".

חכם א': "אז אולי נשלב את שתי המילים: סחרחורת וחמור. זה יתאר היטב את הסיטואציה".

חכם ב': "ואללה, חמרמורת? איך זה נשמע?"

חכם א': "נשמע מעולה. ראה את זה סגור".

חכם ב': "תראה מה זה. דיברנו ולא שמנו לב שסיימנו כבר שלושה בקבוקי סטולי. תזמין עוד סיבוב ותגיד להם שיביאו קצת מאזטים וגם בוטנים".

חכם א': "מלצרית... אחי תקלוט אותה, חבל על הזמן. מה הייתי עושה לה. ממש בא לי ללעוס אותה. להטיל עליה לסו ולהביא אותה לפה ואז ללעוס בביסים קטנים".

חכם ב': "לא שמעתי. מה אמרת? להתעלס? ראה את זה כסגור!"