שחר אדום- סין

לפני הכול, אני רוצה לומר שעבדתי ככתב פלילי באזור הדרום. זה לא סוד וזה אפילו מופיע בכותרת. מטבע הדברים, אני מכיר עורכי דין מתחום הפלילים וכמובן, יצא לי להיפגש ולראות מספר אנשים הקוראים לעצמם "אנשי עסקים". זכורות לי פגישות בחושך, בשעות הלילה, עם טיפוסים מפוקפקים ופגישות באור יום עם טיפוסים מפוקפקים עוד יותר. זה תחום לא נקי, בלשון המעטה.

איומים הם דבר שבשיגרה. אתה ככתב, בוחר האם להתייחס אליהם ברצינות או להבליג ולהמשיך בעבודה העיתונאית. באופן אישי, אני חייב לומר שהיו כתבות שחששתי לפרסם. לא רק אני כאדם בודד. גם העורך, גם הבעלים. כולם חששו מנחת ידו של אותו "איש עסקים". הרי מי יגבה אותך כשאתה ניצב מול קנה של אקדח או מטען? צר לי לומר כי למילים החדות והכתיבה המתפלפלת, אין משקל ברגעים כאלו. אלא אם כן, הן יכולות לעצור כדורי 9 מילימיטר. 

מנגד, עורכי הדין, שחוברים לטיפוסים אלה, במרבית הפעמים עובדים בדרכים לא כשרות או כמו שסבתי ז"ל הייתה אומרת: "כשר אבל מסריח". תראו, לעבוד ולסנגר על עבריינים ברמה הזו, זה כמו להכשיר שרץ. אין סיכוי. מבחינתם, אתה איתם או שאתה נגדם. אין תחומים אפורים. אני חייב לציין שמעולם לא העמקתי את קשריי עם מקורות מעבר להכרחי, וזאת מהסיבה הפשוטה: פחדתי שזה ידבק אלי.

אני לא מכיר את עו"ד חכם ז"ל באופן אישי אבל לפי פנקס החשבונות העברייני, אני מאמין שהוא סומן. בעולם הזה שיש בו תהילה זמנית, כסף מהיר ואיומים לרוב, איש לא נשאר חייב.