שחר אדום- סין

הבוקר התחיל עם שני מעשים טובים. ברשותכם, אתחיל עם השני. בעודי צועד לעבודה טרוט עיניים והלום שינה, נכנסתי ללובי בניין המשרדים ובקצה עיני ראיתי את המעלית נסגרת. ליבי נמלא השלמה והחלטתי שבמצב הצבירה שלי, לא יזיק לי לחכות עוד כמה דקות למעלית. אבל, רגע לפני שהדלתות נסגרו, נערה סינית נחמדה הוציאה את ראשה החוצה וקראה לי. האמת, הופתעתי. אחרי היכרות יומיומית עם התרבות הסינית, אני יודע כי פה לא מחכים לך כשהרכבת נוסעת. אז זה שימח אותי מעט. כאמור, מעשה טוב שני.

המעשה הראשון, התחיל בשעה הרבה יותר מוקדמת, אפילו לפני ש"שמשון ויובב" מתעוררים למעשי הקונדס שלהם. המיקום-חדר השינה, השעה- ארבע בבוקר, האירוע- הדר לא יכולה לישון.

אני נרדמתי להנאתי, רקדתי סלואו צמוד עם השמיכה והכרית. כל מה שרציתי זה לישון. בשעה ארבע בבוקר, אור גדול הסתנן לעיני, אוי לאינקויזיציה. עפעפיי נלחמו, אך המשחק היה מכור מראש. פתחתי את עיני כדי לראות על מה המהומה.

הדר נשענה על הכריות ועשתה תנועות של "אני רוצה ללמוד או לעשות משהו עכשיו כי אני לא נרדמת". מכיוון שאני מכיר את המיחוש הזה שלה, לא נשמטה הקרקע מתחת לרגליי. התחתנתי עם מעירה סדרתית. למשל: ימי שבת בבוקר, היא מתחילה את היום שלה בערך שלוש שעות לפני. מה שאומר, שאני מאבד לפחות שעתיים של שינה, כי שעה זה המקסימום שהיא יכולה להתאפק.

"בובה, בואי לישון". ריססתי בין השיניים.

"מה? הערתי אותך?" זה היה מבוא של "אני נחמדה ולא שמתי לב שאורות הכרך שהדלקתי יכלו להעיר אדם ישן".

"כן, לא הדלקת בדיוק אור בסדר גודל של גחלילית. יאללה בואי לישון".

"אני לא מצליחה ואפילו עשיתי הכול. ספרתי כבשים ועצמתי עיניים וחשבתי על חושך. ניסיתי הכול".

התחלתי לצחוק ואמרתי:"הדר, עוד רגע ואני מוחק את הפוסט הקודם".

היא נחרדה. האיום עשה את שלו. "לא! מה אתה כבר לא אוהב אותי?"

התרוממתי קלות ונשענתי על יד ימין ובשיא החביבות, שיכולתי לגייס בשעת טרום שחר, אמרתי: ""ברור שאני אוהב אותך". ואז נזכרתי בחלום שלי והחלטתי לשתף אותה. "מאמי, היה לי חלום מוזר על דליה איציק עם פן על זה שהיא לא הייתה מוכנה לתת לערבים בארץ לדבר בטלפון. היא אפילו המציאה סלוגן. כל פעם שיש קונפליקט, יש לקרוא לו "כוחפליקט". בחלום, היא אמרה שרק ככה הם לומדים וגם לבן שלה היא לא נתנה לרכוב על אופנוע".

כמובן, שהיא התחילה לצחוק ואז היא נזכרה שהיא גם עייפה. היא פיהקה קלות, כמו זהבה על מיטת שלושת הדובים. מתחה ידיים לצדדים וכיבתה את האור. אספתי אותה אלי ונישקתי אותה בעורפה.

זה היה כמובן, המעשה הטוב הראשון לאותו יום.