שחר אדום- סין

האם אנחנו חיים בתמונות? רגעים שקפאו על נייר קודאק או לחילופין, נחרטו בזיכרון ללא אפשרות מחיקה. מדי פעם, אני נשטף תחת גלי הנוסטלגיה המתוקה. ריח הים והמלח בין שיניי מבשרים לי כי זו אמת לאמיתה.

הדר בבגד ים צהוב- פלאש- לא ימחק.

חופי ברזיל הבלתי נשכחים-בירה נמזגת מתוך בקבוק חגור בחגורת קרח לתוך כוסית קטנטנה. ושוב ושוב ושוב. פלאש- לא ימחק.

עומד על הידיים באמצע "רודה", מעגל קפואירה, באימון באיטקרה. פלאש- לא ימחק.

היום השלישי של טרק ה"ואי-ואש", קורדיליה בלנקו-פרו. כולנו סחוטים מעייפות אחרי 10 שעות הליכה רצופות. החשיכה ירדה מזמן, השלג אינו מפסיק לרגע. בגדינו ספוגים מים וטמפ' גופנו צנחה פלאים. ערן ואני צועקים על שאר האנשים, 4 במספר, להמשיך לרוץ כדי לא לקפוא. פלאש- לא ימחק.

הדר בשדה התעופה בחזרה בארץ- פלאש- לא ימחק.

אני עומד על קצה המעלית בגובה 122 מטר. החבל משתלשל מטה ומושך אותי קלות. הבחור שלידי מתחיל לספור. 1 2 3 ואני חושב על האנשים שנראים כמו נמלים זעירות מכאן. 4 ו.. אני באויר. ואו. פלאש- לא ימחק.

גלי שוחה במי הדן הקרים כדי להביא מקל שהשלכתי לה. אני קופץ אחריה כדי שהזרם לא יסחוף אותה. פלאש- לא ימחק.

אני ושמוליק עומדים על האלונקה בסוף מסע מסכם עם החניכים. הם מרימים אותנו לשיא הגובה תוך כדי צרחות פורקן ותחושת עילוי של סיום מסע. פלאש- לא ימחק.

אחי נצמד לשמשת האוטובוס ביום הגיוס שלו ומחייך אלי. פלאש- לא ימחק.

הדר מביטה בי רגע לפני שאנו צועדים לחופה ואומרת לי שהיא אוהבת אותי. פלאש- לא ימחק.

אנחנו נכנסים לגן האירועים דרך שביל צר. מאות אנשים מחייכים מסביבנו. פלאש- לא ימחק.

מתחת לחופה- ראשים ראשים של חברים ומשפחה. אני רואה את כולם בבהירות לא אנושית, כאילו הזמן עצר מלכת. פלאש- לא ימחק.  

כמובן, שיש עוד אלפי רגעים כאלה.