שחר אדום- סין

הכל אני יכול בחופש הגדול. אנחנו חוזרים לביקור מולדת עוד שבוע. כך שבשבילנו זהו סוג של חופש גדול/קטן. אני מתגעגע לים בצורה שאי אפשר לתאר. הרי זה בסך הכל מאגר של מים מלוחים, והנה אני מתמוגג פה רק מגלגול המילה "ים" על שפתיי.

ריצה ברגליים יחפות על החול החם כאשר גלי עוקפת אותי ללא מאמץ ונעצרת לחכות לי. והים בשלו, כחול ושקט ועמוק. הנביחות שלה מסמנות לי להגביר את הקצב. היא מביטה בי בחיוך משורבב לשון ואוזניים עומדות. אני נעצר ליד המתח וקופץ לכמה עליות. השרירים מתנפחים לאט והדם זורם בגלים בתוכי. הרוח החמה כמו מייבש שיער חולפת עלי ומייבשת את המים, עד כדי משקעי מליחות לבנים. 

אני רץ לתוך המים באמוק תוך כדי שאגות וגלי אחרי בנביחות עידוד. שוחים בתוך המים לכיוון השובר. כמובן, שלאורך כל הדרך, היא עדיין מאחוריי חותרת ומתאמצת. ברגע שאני עוצר לנשימה, היא מזנקת עלי לחיבוק ומתמקמת בין ידי על חזי. השמיים הכחולים והעננים הביישנים הללו שיש רק בישראל צופים עלי ואני עליהם בחזרה. התחושה הנפלאה הזו של חזרה למקורות (המים).

אגב, בזמן שאני מתרוצץ כמו ילדון חסר דאגות בחופש הגדול. הדר הספיקה לקרוא עוד כמה עמודים בספר ולשזף עוד טפח. אז כדי שלא לטעת בה תחושה של חוסר יחס מצידנו, אנחנו רצים לכיוונה ומתיזים עליה חול ומים, וקופצים לחיבוק גדול ומתוק של קיץ.

איך אני אוהב את החופש הגדול.