שחר אדום- סין

מכוס קפה אחת לאחרת,

מבית קפה אחד למסעדה ממוזגת.

מחליפים תפאורה ופרצופים,

מספרים סיפורים על תרבות וחיים.

אני עייף ורוצה לישון. מסביבנו יש את הלחץ הזה להגיע לכולם. יש פחות משבוע ימים בשעון החול ומנגד, חברים ומשפחה לרוב. הפעם, אנחנו בוחרים שלא להשתגע ולעשות אך ורק את מחויב המציאות. בביקורים הקודמים, יצאנו מגדרנו רק כדי לרצות את כולם. כדי שכל אחד יוכל לומר שהוא קיבל נתח מהזוג הסיני שקפץ לביקור חפוז בארץ.

העיניים שלי נעצמות ואין לי אפילו זמן איכות עם עצמי. הטלפון לא מפסיק לצלצל ומאחוריו קול מוכר ואוהב, ואני משתדל לתאם פגישה ולבדוק אם יש עוד חברים באזור באותו זמן נתון, כך שנוכל לתפוס כמה ציפורים בפעם אחת. כל יום, אני מנסה להגיע לבלוג ולהגיב לקוראים, ובסופו של יום, אני נמרח על המיטה באפיסת כוחות.

אז מה היה לנו עד עכשיו?

ü      את המשפחה שלי ראיתי באופן יחסי יותר מהצפוי, אחי סיים קורס מ"כים ויש גאווה באוויר

ü       הייתי בים שלוש פעמים והיד נטויה.

ü      מחר בבוקר, יש לי שיננית. איך אין לי כוח לתחושה הלא נעימה של מגע המתכת בקצה החניכיים.

ü      הכלבה שלי מעניקה לי שקט ותשומת לב בלתי מילולית, זה מרגיע ומכייל.

ü      אתמול ראינו את הסרט "הנקוק" בסינמה סיטי ואני רוצה לומר לכל מבקרי הקולנוע המלומדים, שהלעיזו את הסרט, כי זהו אחלה סרט. באתי בלי ציפיות וסיימתי עם חיוך.

ü      אחותי קנתה לי את הכרך הרביעי בטרילוגיה של ספרי האוטורי, "צריחת האנפה". אני מבין את הסתירה הלוגית במשפט האחרון, אבל זה מה שקורה שהטרילוגיה הופכת לרביעולוגיה.

ü      הדר לומדת לבחינה ובין לבין, אנחנו גם רואים קצת כוכב נולד. אין כמו ישראל, הוא זמר אדיר. נותנים כבוד גם למעיין חג'בי, ליבי, עדי ואביב, האיש והאפרו.

מה יהיה לנו?

• ביום רביעי הקרוב, אנחנו עושים על האש לחברים הקרובים. ננפנף קצת ונדבר קצת ובעיקר, נהנה מהעובדה שבאים אלינו ואנחנו נשארים נייחים.
• בסוף השבוע, אנחנו מתכננים ליל שימורים גברי הכולל חכות, פוייקה ואוהלים.

חוץ מזה, אני מרגיש שאני כותב ברשימת מכולת וזה לאו דווקא רע. השיער שלי מתארך ומתעגל בקצוות, גם אני מרגיש כך לפעמים, עגול בקצוות.