שחר אדום- סין

בשלב זה, המטוס הפך לאוטובוס מכונף. כבר אין לחץ מטיסה או התרגשות לפני ההגעה לטרמינל. המזוודה עדיין פתוחה ולתוכה הושלכו ברישול כמה בגדים וספרי קריאה. יש רשימה על השולחן במטבח שכותרתה "לא לשכוח" אבל ברור שאשכח. ככה זה.

הדר טסה לפני יומיים לפגישת עסקים ואני נותרתי עם עצמי והאריזות. אתמול גלי נכנסה למיטה וניצלה את המקום שהתפנה לישון איתי בכפיות. הבטתי בה ישנה, גלגלי עיניה זזו במהירות והיא התנשמה בכבדות. היא בטח חלמה על מרדף קיציי אחרי חתול דמיוני או שאני משליך לה כדור לים. הגעתי לעמוד 188 ב"צריחת האנפה" ונזכרתי שאני צריך לעשות ביטוח.

הייתי בים כמו שרציתי, ראיתי את החברים הקרובים אבל לא את כל מי שרציתי לראות ראיתי. (שמולינסקי- איתך הסליחה). נפגשתי עם החניכים לשעבר ואפילו קיבלתי חולצה עם הסמל של הקבוצה, יש כבוד!

הייתי המון עם המשפחה ואכלתי כריך עם גבינה לבנה, פעמיים כי צריך להשלים חסכים. אני צריך לקנות דאודורנט וקרם לשיער. הטסתי עם האחיינים שלי(האמת שהם אחיינים של הדר, אבל עשינו הלאמה הדדית) מסוק בשלט רחוק שקיפד את חייו על שיח קוצני. שתיתי קצת אלכוהול ואכלתי כמה אומצות לא רעות בכלל. היה גם על האש אמיתי כזה, כולל בצל חתוך למחציתו טבול בשמן שמעבירים על השבכה הלוהטת. ישנתי עד מאוחר כמעט כל יום, שזה תענוג בפני עצמו. באופן כללי, הייתה חופשת מולדת לעניין. עכשיו מתחיל לעקצץ לי לחזור לבועה הסינית, לשקט הרחוק. לשגרה של געגועים לארץ, אימונים וזוגיות.