שחר אדום- סין

המסע הביתה היה ארוך מהצפוי. הוא התחיל בטיסה שיצאה מנתב"ג בשעה 17:00 ביום שני והסתיימה, לפני שלוש שעות כשנכנסתי הביתה, בשעה 18:00 יום רביעי. לאורך כל הדרך, הרגשתי כאילו אני מככב בסדרה האלמותית "הלב". עובר טרמינלים, תחנות אוטובוס ומוניות תוך כדי שירה נמרצת של שיר הנושא: "אימא שם במרחק...." (ועכשיו, כולם ביחד).

הפרידה מהארץ הייתה כביכול פשוטה על הנייר אבל הבטן שלי התהפכה הלוך והתהפך. גלי מיאנה לאפשר לי ללכת ומהבוקר כשהיא זיהתה את התנועה בבית היא עקבה אחרי ונשכבה לרגליי. זוהי התניה פבלובית קלאסית, היא ראתה אותי ואת הדר עוזבים מספר פעמים ונעלמים לתקופה לא ידועה, וכל זאת קרה, כשאבא ואימא (זה אנחנו מזוית הראיה שלה) הכניסו המון דברים לתוך דברים מרובעים עם גלגלים ולא שבו. כאמור, זה היה קשה יותר הפעם. היא הגיעה לרכב ולא איפשרה לי לסגור את הדלת. היא הניחה את ראשה השועלי על הירך שלי והביטה בי במבט ממיס, כזה שעושה לבכות. ליטפתי אותה ולחשתי לה באוזן שאני אוהב אותה ושהגיע הזמן שהיא תלך הבייתה. היא ליקקה לי את האף, חיככה את אפה שלה בלחיי וצעדה שני צעדים אחורה והביטה בי שוב, כאילו היא אומדת אותי כדי שתוכל לזכור עד הפעם הבאה. היא הסתובבה במורת רוח נראית לעין בזמן שסגרתי את הדלת.

משם עליתי לרכבת, שהייתי צריך להחליף בת"א, ובשעה מוצלחת הגעתי לנמל של הזקן. הצלחתי בחיוך נעים להעביר 40 קילו בלי לשלם קנס על משקל חורג. 25 במזוודה ועוד 15 על הגב והרגשתי קצת לא נעים, ובכל זאת, לא נעים אבל זול. תמיד אני מרגיש שעניין המשקל החורג הוא כמו חרב מעל ראש הנוסעים. תמיד מביטים בספרות הדיגיטליות ומבקשים בשקט שזה יורה על מספר סביר. בכל אופן, זה חלף מהר ונכונה לי טיסה קצרה של ארבע שעות לגרמניה. שם העברתי לילה עם עובד של החברה. גרמני גדול מימדים שנראה כאילו לקחו אותו מקומיקס על הויקינגים. בהיר שיער, אדום פנים כיורד ים שבמרכזם אף בולבוסי. הוא רחב וגבוה כמו מקרר אמנה מהדגמים הישנים. הוא אוהב יהודים וישראלים בכלל, הוא מאמין שביום מן הימים נכנס לאיחוד האירופי (ואני אומר פחחחחח, מי רוצה בכלל). ברוב נחמדותו, הוא הכין מבעוד מועד מספר מגשי פיצה ושני בקבוקי יין אדום. בתמורה הבאתי לו חמסה עם 12 אבני החושן. הוא גר בדירה ספרטנית רווקים טיפוסית, כשלעצמו זה נורמלי אבל הבעייה שהוא נשוי + שלוש. משפחתו גרה בכפר בזמן שהוא מעביר את זמנו כסוג של סוכן נוסע. כך שמצאתי את עצמי דן בגרמניה על סוגיות פוליטיות במזרח התיכון, כשבר הפלוגתא שלי הוא בכלל ויקינג. אגב, אם הוא היה יכול הוא היה מתגייס במיידי לגולני. העברנו ערב נעים וישנו שנת ישרים לאחר שהותרנו את הבקבוקים ריקים ומיותמים על הכיור במטבח.

בבוקר עברתי לרגע במשרד של החברה, היה נעים להתאים פרצופים לשמות. בזמן הזה, כמעט וסיימתי את האוטורי הרביעי. משם לשדה והופה לשנחאי סיטי. טיסה פחות קלילה של כעשר שעות, ולא היה לי מסך טלוויזיה נורמלי. כך שאת זמני העברתי בשינה וקריאה, היה שלום כרך 4. נחתתי בבוקר שלמחרת בסין כדי לגלות שיש לי רק עוד שש שעות לאוטובוס הישיר. החלטתי לתפוס את האוטובוס של חצות היום לעיר סמוכה, להיטלטל עם מטלטלי אבל להגיע מוקדם יותר הביתה.

ההימור הצליח ואחרי שני אוטובוסים ומונית הגעתי אחרי שמונה שעות לביתי. לא לפני שעליתי לקומה השלישית ללא מעלית את כל הארבעים קילו שלי. מישהו אמר כיף ולחות סינית ולא קיבל?

אבל הכול בטל בשישים בידיעה שהגעתי הביתה ועכשיו חוזרים לשגרה. בינתיים, שוחחתי עם הדר והיא תחזור עוד יומיים וזה מאוד משמח. שנינו נחזור לעצמנו אחרי שהיינו קצת בשביל אחרים. יהיה לנו סופשבוע רגוע ונעשה לנו חג.