שחר אדום- סין

אנשים מחפשים נחמה בעולם הוירטואלי. האם יש דבר כזה, נחמה וירטואלית?

אני יכול להבין שהיה לך יום גרוע והחלטת לכתוב על המסך הלבן "צרות שחורות", ופתאום תגובות מרגשות מאנשים שאינך מכיר והזדהות עמוקה. מבוע מתפרץ של אייקונים מחבקים ופרצופים מחייכים, וגשם של תגובות שנונות שבאו ממש, אבל ממש במקום והעלו חיוך על בדל שפתיך.

אוי, איזו נחמה. איך, באורח פלא, כל התסכול נשפך בשצף אותיות לתוך המלבן המרצד ונמוג. עכשיו, אני נקי ומי שמולי בשם העט שלו, גם נקי. אכן, יש נחמה בעולם הוירטואלי. קצת מזכיר מעשה אהבה בלי אביונה בסופו, סוג של טנטרה ממוחשבת (תמיד חשבתי שזה בולשיט, הטנטרה כלומר. כאילו מישהו אומר לך: "תגמור בתוכך, זה מספק באותה המידה", ומה שיש לי לומר לו זה: "לך חפש ת'חברים שלך.").

אה, כן. יש גם את הנושא הזה, המעיק. נו, ברח לי מהראש. אני חייב להיזכר, משהו שלא קשור למחשב/לאינטרנט. רגע, רגע, זה על קצה הלשון. שנייה, יש לי "בלק אאוט". אני אעשה על זה גוגל ואני אגיד לכם.

אוקי, נזכרתי זה נקרא "החיים האמיתיים".

אז בברכת לילה טוב סיני, אני הולך להתנחם עם אישתי בכפיות.