שחר אדום- סין

עוד יומיים אנחנו טסים לתאילנד לחופשת גיבוש מטעם העבודה. הדר יושבת בסלון וצובעת את ציפורני רגליה בלק פוקסייה זוהר, "לק תאילנד" כפי שהיא קוראת לו. יובב נרדם עלי ונושם בכבדות, הוא חולם על גשם של עצמות. העיניים עייפות מהימים האחרונים, מהשינה המקוצרת והפגישות הארוכות עם הלקוחות שלנו.

השבוע, התחלתי להתאמן בנוסף לחדר הכושר באומנות לחימה סינית שנקראת "סנדה", שזה כמו איגרוף תאילנדי אבל של סינים. המכון, שם ג'נרי למקומות שאני מתאמן בהם, ארוך וצר ומלא מראות, העין מתמלאת בכחול המזרון שנמתח מקיר לקיר. הלחות והחום בלתי נסבלים ומחייבים הסרת חולצה לאלתר. מרבית החברה שם צעירים ממני וצנומים ממני, בכל זאת, סינים. לשמחתי, המבנה המוצק שלי מרתיע ויוצר אצלם כבוד אוטומטי של כוח לכוח. שאריות של קורדינציה שנותרו בי מאימוני הקפואירה מספיקים כדי להוציא מהם נשיפת הפתעה בזמן שאני בועט בעיטה מסובבת כשגבי מקביל לרצפה.

בכלל, משטר האימונים האינטנסיבי מוציא ממני את הטוב שבי, אני אוהב את הלאות התמידית הזו של גוף עובד והחיוניות שיכולה להתפרץ בפקודה. אני עומד מול שק האגרוף ובועט בעיטות נמוכות שנבלעות בקול עמום בגופה העגולה הזו. האצבעות בכף רגלי הימנית שורפות מעט מההצלפות החוזרות ונשנות בשק. זה כיף ללמוד משהו חדש ולהפעיל את הגוף. אגרופים ביד חשופה מותירים סימני פרקים על הבד השחור ונעלמים אחרי שנייה, ושוב חוזר חלילה. חזרתי לבצע תרגילי גמישות שקורעים אותי תרתי משמע. בו בזמן, ילדים סינים מבצעים שפגט נועז על הקיר, זיעתי מטפטפת מהמאמץ והם בקלילות, שרק ילד סיני יכול להנפיק, נמתחים ומחייכים כאילו הם בהופעה.  

הדר שינתה פוזיציה והיא מתרוצצת בבית ורעשים של רוכסנים נפתחים ונסגרים, אני מניח שזו התחלה של אריזה. היא שאלה אותי כמה תחתונים אני צריך לחופשה, והתשובה הברורה שיצאה לי מהפה הייתה: "כמה שצריך" ועוד כמה מלמולים לא ברורים. זה הצחיק אותי, מה לי ולאריזה. אם זה היה תלוי בי, הייתי אורז בגד ים וכמה חולצות טי וזהו בערך. אני מבין את הצורך בשאר הדברים, רק לא מבין איך הסתדרתי כשהייתי רווק.

ביקשנו משתי ידידות סיניות שלנו לישון אצלנו בבית בזמן שלא נהייה כאן, כך שיהיה מי שיטפל ביובב, יאכיל את הדג וישקה את העץ. היום לקחתי את אחת הבנות לחזרה גנרלית והסברתי לה כיצד להפעיל את מכונת הכביסה, טלוויזיה ובעצם, איך לחיות אצלי בבית בלי לגרום נזק.

נחזור לחופשה, אני רוצה לצלול לפחות שתי צלילות בתאילנד. אני אוהב את השקט התת מימי וצליל הנשימות בחלל הראש. אני מתקשה לשבת בחוף חסר מעש, לכן אני מיד מחפש רשת כדור-עף או קיאק לחתור בו כדי שלא להשתעמם. מנגד, הדר סופגת בהנאה את קרני השמש המשזפות ומשנה זוית רק כדי להשחים עוד טפח. אני גם לא ממש אוהב את המסאגים התאילנדים, אני מבין את היתרון של המחיר הזול, אבל זה בדרך כלל גם מרגיש זול, על סף קיום יחסי מין. תמיד זה מתבצע בחדרים נסתרים שכל מה שמסתיר אותך זה חתיכת וילון ממורט או על החוף שגרגירי החול עושים לך פילינג בכפייה. בקיצור, עבורי תאילנד זה אחלה, רק בלי מסאז'ים הזויים.

אז מחר תסתיים הפגישה הארוכה, נערוך סידורים אחרונים ובאמצע הלילה ניסע לעיר שכנה כדי לתפוס מטוס. עכשיו, כשזה מתקרב, המילה "תאילנד" מתגלגלת על הלשון ועושה כיף בבטן. שבוע וחצי באמצע החיים של שייק פירות טרי, ים וקצת צלילות. אז בנימה מטושטשת זו ועייפות החומר, אומר: "לילה טוב". נשתמע בקרוב, אולי יהיו דיווחים מהשטח.