שחר אדום- סין

אתמול, לראשונה, ראיתי דב פנדה ועפתי בכדור פורח, וגם הלמתי בפטיש 5 קילו על סדן אלקטרוני שמציג את עוצמת המכה, ראיתי כלבי ים ממרחק של מטר ונשאבתי לעולם קסום של מדוזות זוהרות, מצפים תת מימים ודרקוני מים. כל הדברים הללו התרחשו בפארק השעשועים "אושן פארק" בהונג קונג. ככלל, אני אוהב פארקי שעשועים ובעיקר את היכולת לומר: "עשיתי זאת לראשונה". יש משהו מדהים בתמימות חסרת הגיל שטמונה בכל אחד מאיתנו ומניצה כל פעם מחדש כשאנו נתקלים בדבר חדש ומרגש.

לראשוניות הזו יש יתרון גם במערכת זוגית. למשל כשאתה מגיע יחד עם בת זוגך לנקודה הזו, נקודת ההתחדשות, התחושה מתעצמת עשרות מונים. באופן מובהק, אני שמח יותר לחלוק דברים כאלה עם הדר מאשר לעשות אותם לבדי. מן הסתם, יש תחומי עניין שהם רק שלי וכאלה שהם שלה, אבל בסך הכל, אם אין לך עם מי לחלוק את החוויה, זה יפגום במעט בחוויה עצמה.

אמנם, זו הפעם השנייה שלי בתאילנד, אך ההתרגשות רק גאתה. החופשה הייתה רגועה ומרגיעה. הרבה שינה, אוכל ואהבה. בין לבין, פיזזנו בין השתכשכויות במים החמימים, כדורעף חופים מול קבוצת ליידי בוייז {כולל שנ(ת)יים שהחליטו לשחק ללא חלק עליון אחרי ניתוח חזה מוצלח. השילוב של חזה מושלם וניתור של גבר יוצר דיססוננס קוגניטיבי מהקשים שחוויתי}, וחתירה בקייאק לאורך השונית.

חיינו חיי שגרה מפנקת במלון מעולה, הטוב ביותר ששהיתי בו עד היום, שכל יום הסדרנית השאירה נרות בצורת פרחים משני צדי המיטה. לוח הזמנים כלל התעוררות על בסיס קימה טבעית והתגלגלות לארוחת הבוקר. מיד לאחר מכן, התחרדנות מלאה מול השמש, שלא התביישה והראתה לנו את מלוא חומה. העברנו את ימינו בבטלה ואת לילותינו בבטלה מהולה באלכוהול. כדי לשחרר את שרירנו העייפים ממנוחה מרובה, את הצהרים המאוחרים בילינו על מיטת העיסויים מול שקיעה צבעונית ולראשונה, חוויתי מסג' טוב בתאילנד.

בערב השני, הלכנו לאכול במסעדה ברזילאית. בזמן שהורידו לי נתח של בשר כריש לצלחת הבחנתי בצליל הבירנבאו, כלי הנגינה המסורתי של הקפואירה. הבטתי למעלה וראיתי שני לוחמים נלחמים ביניהם על במה מוגבהת. לאחר דקות ספורות, הם עברו לרצפה ליד מזנון הסלטים. לא יכלתי לעצור את עצמי וביקשתי להצטרף. נתתי סולו של דקה וירדתי עם היחלשות המוזיקה. המדריך שעונה לשם מונקי (כן, קוף) שאל אותי איפה אני מתאמן ושהוא ישמח אם אבוא מחר להתאמן איתו. כך מצאתי את עצמי למחרת בחוף לה-מאי, הרחוק מרחק 30 דקות נסיעה בדרכי לאימון. ירדתי מהמונית ושתי בחורות ברזילאיות על קטנועים באו לאסוף אותי, רק זה היה שווה את כל המאמץ. האימון היה קשה והרצפה חלקה מדי. השרירים שלי הסכימו לעשות את שמוחי ביקש, אך התנקמו בהתכווצויות קטנות שהגיעו יום אחרי (הסירו דאגה מליבכם, זה נפתר מהר מאוד לאחר עיסוי רקמות עמוק ומתיחות).

גילוי נאות, לא אכלתי בננה לוטי, סתם כי לא התחשק לי להתמלא מפנקייק. לא צללתי, אבל אני מבטיח לפצות בחופשת האביב שתבוא עלינו לטובה.

חזרתי לשגרה והדר המשיכה ישירות לאירופה לפגישות נוספות ותחזור בשבוע הבא. המחשב המרצד מול עיני מדמה אדוות רכות וכוס הקפה את מיץ המנגו הקר. מתאילנד לסין, מאיגרה רמה לבירא עמיקתא, ויחד עם זאת, אין כמו הבית. יובב השובב קפץ עלי בלי הפסקה, כאילו לא הלכתי מעולם והסינים קיבלו את פני בחום. אני מרגיש כמו גבר בסדרות הטלוויזיה שנכנס הביתה בערב, מניח את כובעו על מתלה המעילים וצועק לאויר: "מותק, אני בבית."