קראתי את הפוסט של לולי ונעתקו לי המילים כשהודיעה (גם) וירטואלית על גירושיה מבעלה. זה הציף אותי במחשבות ותהיות רבות בנוסח של: מה גורם לאנשים "לפרק את החבילה"? מה הוא גורם ה-X שמשנה את התמהיל בקשר? ולמה לעזאזל אחוז הגירושים בישראל עומד על כמעט 50%?
כידוע, אני אוהב את אישתי ומאמין בנו כזוג וכיחידים. עצם המחשבה שיום אחד לא נדבר באותה השפה או לחילופין, לא אוהב אותה יותר, גורמת לי למלנכוליה קשה. אז כן, אני יודע שהעולם מתפתח ונהפך לכפר גלובלי והפיתויים אורבים בכל פינה, אבל הפיתוי הגדול הוא ההתמודדות עם עצמך. אתה זה שמשתנה, אתה זה ש"חוטף סיבוב". היום משבר גיל הארבעים מתחיל בתחילת שנות השלושים ובכלל, אנחנו ממצים מהר.
ברם, כל התירוצים והאמתלות הללו שמספקים תשובה חלקית ל"למה כן נפרדים", אינם מתייחסים לגורם היחס האישי והעבודה הקשה. אם אישה או גבר היו תקליט או ספר, אז אני יכול להבין מיצוי ושעמום. אני יכול להבין שיש צורך לקנות ספר חדש או להאזין ללהקה אנונימית כדי לגוון.
ביננו, האמירה הטחונה עד דק של "איך אתה יכול להיות עם אותו האדם כל חייך?" היא אמירה של פחדנים. רק מוגי לב ינסו להסביר על ידי משפט עבש זה בגידה עתידית או דעיכה בקשר. מה קרה ל"הרי את מקודשת לי", לכתובה המחייבת, ללחישות באוזן בהן הבטחת שתמיד תאהבו?
זה לא שאני פוסל מכל אפשרות של גירושים, לעיתים אנשים באמת משתנים עד כדי חוסר יכולת להכיל או להיות מוכלים על ידי בן זוגם, אבל אני פוסל את הקלות בה אנשים מרשים לעצמם לעזוב הכל.
קשר זה אימון, כמו כל אימון. אם אתה לא מתאמן כמה שבועות, אל תתפלא אם יש ירידה בהיקפים. לא השקעת באישתך-לא ליטפת בדרך למטבח, אל תתפלא שמחשבותיה יתחילו לנדוד. אני באופן אישי מאמין כי יש לעבוד כל יום, כל היום על הזוגיות. מערכת יחסים זה לא דבר מושלם ומונוליטי אלא תצרף של מיליוני פיסות רגש ואירועים, שתזוזה הכי קטנה יכולה לערער את המערכת כולה.
הדר אישה חזקה וזקוקה לגיבוי והעצמה כדי להיות טובה כמו שהיא ולהשתפר, ואותו הכנ"ל לגבי. אני מחשיב את עצמי כאדם חזק, אך זה בטל בשישים לעומת הכוח של זוג מאוגד ומאוחד. התחושה הזו של "מי יכול עלינו" היא משכרת, אך זהו סם ממכר שיש לעבוד קשה מאוד עבורו. לא ניתן לקבל אותו חינם או ללא השקעה.
לאהוב זה משהו שעושים עם כל הלב, כמו באגדות שאומרות שרק טהורי הלב יוכלו לעבור בשביל הזה. אני שונא טיעונים רציונאלים ורואי שחורות של אנשים שטוענים שאין דבר כזה עולם מושלם. ברור שאין עולם מושלם, אבל יש עולם שבו התרכובת של האישיות שלך יחד עם התרכובת של בת הזוג שלך יוצרים עולם מושלם עבורך.
אחתום את דברי במשפטו האלמותי של אלתרמן שלדעתי מסכם את הכל היטב: "יש יפות ממנה, אין יפה כמוה."