שחר אדום- סין

זוהי תקופה שאני מרגיש בה לבן, נקי וזך. מתרחק מהגשמי ומתרכז פנימה כדי לעשות סדר פנימי.

אם בחג הפסח אנו מבערים חמץ ומשקיעים שעות רבות בניקוי הבית, אזי ראש השנה ויום כיפור נועדו לקשור קצוות לא סגורים בתוך האישיות הנפתלת שלנו. השאלות החשובות באמת נשאלות בימי התשובה, ולא כי אנו מצפים מאלוהים שיענה, אלא כי בנו טמונה התשובה (זה מזכיר לי מסה תיאולוגית שקראתי המצביעה על קיומו של חלקיק אלוהי בכל אחד מאיתנו. אהבתי את הטקסט וציינתי לעצמי כי זוהי הינה תפיסה יפה של מושג האלוהות). זה הזמן בו אני "בא חשבון", אני בודק מה עשיתי טוב ומה פחות, וככלל, האם אני מרוצה ממקומי השנה.

באותו הקשר, חגגתי, לפני ימים ספורים, 28 שנות קיום. למי שאינו בקיא בלוח השנה היהודי אומר כי את הנשימות הראשונות שלי נשמתי בעיצומו של יום הכיפורים. התואר "ילד של יום כיפור" הצליח לגעת בי במקום מסוים, ונטע בי בצורה אינטואטיבית את המחשבה כי לסדר הנפשי יש חשיבות אסטרטגית להמשך השנה. הקדוש וההגיוני חברו לאחד וצרבו בי סימן, כמו כתם הלידה שיש לי על זרוע שמאל, אותו אחד שאימי מתעקשת שהוא בצורת אשכול ענבים.

לא כל אחד מאמין בקיומו של האל, אבל כל אחד מאמין. יש את אלו שמאמינים בעצמם, יש את אלו שמאמינים באהבה ויש את אלו שמאמינים בלא להאמין. אני מאמין שיש משהו שלא ניתן להניח עליו את האצבע שמסתובב ביננו. אנשים רבים טוענים כי האדם ברא את האלוהים ולכן במובן מסוים זוהי פיקציה. אני אומר שכל רעיון או עצם שתעניקו לו כוח עליון יהפוך בשלב מסוים לבעל השפעה.

אני איש לא דתי בעליל, אך יחד עם זאת, התפיסה שלי את מוסד הנישואים קדושה עד מאוד. המעמד בו הדר ואני עמדנו מתחת לחופה, היה סוג של מעמד הר סיני עבורי. רגע עילאי וקדוש שבו אתה מבין שלא משנה כמה תתנגד לרעיון, יש משהו באויר.

ונחזור לחשבון הנפש, החיים מלמדים אותך להסתגל. מי שאינו מוכן להסתגל יורקים אותו החוצה. מי שאינו מוכן להשתנות ולצמוח, מתייבש ונופל. מאז ומתמיד, הייתי שמח בחלקי ויודע כי מה שיש לי זהו עולם ומלואו. אני תמיד חי כמו אדם שיש לו הכל, וזאת מהסיבה ש"הכל" זה דבר יחסי. יש לי את עצמי ויש לי הדר, זה מספיק. אין בי פחד מאיבוד דברים אחרים, כי בסופו של יום, זה מה שנשאר, אתה והיא.

יש מונח בפסיכולוגיה שנקרא "פרידה מרווחים קודמים". זה השלב שאנשים נתקעים בו כי הם מפחדים להפסיד את מה שצברו עד כה. יש תרחישים קיצונים של אנשים שחיים תחת לחץ מתמיד, סבל נפשי ופיזי, רק כדי לא לאבד את מה שצברו. יש דוגמאות לרוב, למשל כל סוגי ההתמכרויות נובעות מחוסר היכולת של האדם להימנע מדבר שעושה לו "טוב" בטווח הקצר, אך פוגע בו לטווח הארוך.

אני באתי מלמטה, טיפסתי כל הדרך וזאת כדי להישאר למעלה. אם הייתי יכול לקחת איתי רק דבר אחד לאי בודד, הייתי לוקח רק את הדר (ומגניב גם את גלי ויובב מבלי שאיש ישים לב) כי כל השאר, אלו דברים שבאים והולכים.

איזה רכב שלא תנהג עליו או מפלצת ארכיטקטונית שתבנה לעצמך לא יספקו אותך כפי שחיוך אחד מהאדם שאתה אוהב יכול. זו הסיבה שאני מרגיש שיש לי את כל מה שאני צריך. זה לא נאמר מנאיביות או ילדותיות. בחיי ראיתי וחוויתי מספיק חוויות, טובות ורעות כאחד, כדי להבדיל בין העיקר לטפל. היום אני נצמד לעיקר ולא מבזבז זמן במשחקי אגו ומירוץ עכברים אחרי תארים. לא סתם אומרים, "אישה בבית-אור בבית".  

שיהיה לכם סוף שבוע נעים וקל וחג שמח. שתהיו לראש ולא לזנב.