רעש הסחרחרה גרם לשו צ'אנג', בן הארבע, לצחוק בקול גדול. הצבעים העזים, שנמרחו במכחול הכוח הסיבובי, ריגשו אותו בלי סיבה ממשית. אמו, שישבה סמוך אליו על הספסל הציבורי ושוחחה עם שכנתה, שלחה אליו מבטים גאים מדי כמה שניות. קולות של מכוניות נוסעות, שברי מילים ושריקת הרוח באוזניו עטפו אותו באושר. שניות מאוחר יותר, ידיים מחוספסות סתמו את פיו והניפו את גופו הקט באויר. זהו הזכרון האחרון של צ'אנג' מהוריו הביולוגים. ארבע עשרה שנים מאוחר יותר, כוחות המשטרה יגלו כי הוא חי תחת שם אחר, כאחד מבני משפחת שיאן האמידה. מקרה זה, הוא רק אחד מני אלפים המתרחשים מדי שבוע ברחבי סין.
כ-50 אלף ילדים נעלמים מדי שנה ברחבי סין. נחטפים מתוך גני שעשועים, בדרך לבית הספר, בזמן שליקטו את השאריות שנותרו בתרמילי האורז בשולי השדה, כשיחקו עם אחיהם הגדולים. כמו גבעולים הנרמסים תחת גלגלי הג'יפים של המתעשרים החדשים, הם חסרי חשיבות. כשאתה גר במדינה שמספר תושביה מונה כחמישית מהעולם, שתחת איצטלת הקומוניזם סוחרת בכל הבא ליד, למי איכפת מעוד כמה תלונות של הורים מודאגים וחסרי שינה. כוחות המשטרה עומדים חסרי אונים למול הסחר הבלתי חוקי בבני אדם, ילדים בפרט. בתרחיש הטוב ביותר, הילדים החטופים נקנים בסכומי כסף לא מבוטלים וגדלים כבני בית אצל משפחות חשוכות ילדים. את התרחישים הגרועים יותר, אשאיר לדמיון הקוראים.
בשנת 2009 הצהירה המשטרה הסינית כי היא יוצאת כמבצע חסר תקדים למיגור התופעה. במסגרת המבצע, שלטונות סין העלו מאגר נתונים של DNA לאיתור וזיהוי ילדים חטופים. היום, שנה לאחר תחילתו, מעידים מנהלי המבצע כי יש תוצאות, ולמעלה מאלפיים ילדים נמצאו ברחבי המדינה, מרביתם שהו בבתי יתומים ומסגרות סוציאליות חלופיות. רק השבוע, השר לבטחון הציבור הוציא הודעה לעיתונות, כי 60 ילדים נוספים נמצאו וחולצו בשלום. הפרטים המלאים, כולל שמות ותמונות פנים, הועלו לאתר הממשלה.
מנגד, עורך הדין ז'אנג ג'יווי, שמתנדב בעמותה "ילדי, חזור הבייתה", ציין כי זו הפעם הראשונה בה השלטון טורח לטפל בבעיה הזו, ו"כי המאגר הגנטי מונה רק כ-25 אלף דגימות, שזה רחוק מלהספיק". ז'אנג הוסיף כי גם לאחר מציאת הילד, קשה מאוד להוכיח את הקשר להוריו הביולוגים, והדרך היחידה, במידה והוא נמצא במאגר, היא בדיקת DNA, שיכולה לגלות את הקשר הגנטי שבין משפחות הנעדרים לבין הנעדרים עצמם, שעולה כמה מאות דולרים. "המדינה אינה מממנת את הבדיקות הללו, ולרוב, הכסף מגיע בצורה פרטית מהשוטרים עצמם או מגופים פרטיים".
"מרבית הילדים הנחטפים מקבלים יחס טוב מאוד וגדלים על ידי משפחות שרצו בן זכר או משפחות שלא יכלו להביא ילדים לעולם", מרגיע ז'אנג. עוד מוסיף כי לרוב הילדים שנחטפים בגיל צעיר מפתחים קשר עמוק מאוד עם חוטפיהם עד כדי כך שהם בטוחים שהם חלק מהמשפחה (מה שידוע בספרות המקצועית כתסמונת סטוקהולם – ק.ק). אף דווח על מספר מקרים בהם הילדים החטופים הוחזרו למשפחתם, רק לאחר שחוזה נחתם בין המשפחה לחוטפים המאפשר לילדים לבקר מספר חודשים בשנה אצל החוטפים.
חרף קוצר היד של הממשלה לטפל בשורש הבעיה, ההורים של ילדי הנעדרים מתמלאים תקווה מכל שביב מידע. קל וחומר, מאירוע בסדר גודל של מציאת 60 ילדים. "אפילו שלא ראיתי את התמונה של הבן שלי היום באתר, זו ברכה לשאר ההורים שנפרדו כך מילדיהם", אומרת טאנג וויחואה שבנה בן החמש נחטף לפני עשור. עוד היא ציינה כי הפושעים האמיתיים הם ה"קונים" שמוצאים תרופה לכאבם על ידי גרימת עוול לאחר.
כיום, יש אכיפה ברורה בנושא חטיפות הילדים, העונש הקבוע בחוק הוא בין חמש לעשר שנים לאירוע חטיפה. במקרים מסוימים, בעיקר כאשר מדובר בחוטף סדרתי, העבריין אף יוצא להורג. מצד שני, הממשלה לרוב נוהגת בסלחנות כלפי "קונים" ששיתפו פעולה עם השלטון. עו"ד ז'אנג' מגיב על כך, "לא הגיוני שהממשלה תאפשר לקונים להתחמק ממאסר, רק בגלל שהם שיתפו פעולה."
לדאבון כל הנוגעים בדבר, המשפט האלמותי "העולם כמנהגו, נוהג" ממשיך לככב. כל יום, ילדים נתלשים מחייהם הקודמים ומועברים כמו מטבע מהוה מהסוחר לקונה. בחשבון פשוט, למעלה מאלף ילדים נחטפים בשבוע. מה שמותיר אותנו עם התוצאה הבלתי נתפסת, אלף משפחות הרוסות בשבעה ימים. בירת הסחר העולמית לא בוחלת בסחורות, בין אם זה פרוות, תכשיטים או בני תשחורת. כל עוד יש מי שיקנה, יהיה מי שימכור.
*התבססתי על כתבה שפורסמה בעיתון ה"DAILY CHINA" לפני כשבוע, וכמו כן, בחבריי הסינים שעזרו לי לבדוק את קובץ החוקים הסיני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
