שחר אדום- סין

"כל הבית מלוכלך! איך אפשר לחיות כך?" היא שואלת אותי ברוגז.

"העניין הוא שגם אם ננקה עכשיו הכל, מחר יבואו השיפוצניקים וילכלכו שוב..." ניסיתי לנחם. לכו תנסו לתקן נזילה בשירותים, ועוד בסין. עבר כבר שבוע וחצי והיד נטויה. כל הבית אפוף אבק רב שכבתי כתוצאה מניסור, ניפוץ ושיוף האריחים.

"אני עצבנית.." הדר רטנה בקול.

"באמת?!" שאלתי בקריצה והרמתי את גבותי אל על, "פשוט קשה מאוד לשים לב לפרצופים הבלתי מורגשים שלך ולמורת הרוח שלך. את בטוחה שאת עצבנית..?"

"טוב, עכשיו אתה צוחק עלי." אמרה תוך כדי ניגוב השולחן בצורה שיטתית מאוד – מימין לשמאל בתנועת חצי ירח. "כמה אבק יכול להיות במקום אחד.." הרהרה בקול.

"זה לא שאני צוחק עליך. אני רק מציין עובדות."

"זה לא עוזר לי. תנקה משהו."

עקביה נקשו על הרצפה בזמן שזזה מצד לצד ומכנסוניה בצבע השמנת – תואמים לנעליה – עברו מולי כמו סדין המטאדור. יופי של מחזה לעיניים. אם הייתם שואלים איפה אני רוצה לגור באותו הרגע, התשובה המיידית הייתה בחלקת הירך הפנימית, סמוך לשול המכנס.

"אני חושב שהפולניות מחמיאה לך. את מאוד יפה עכשיו."

"יופי.." צחקוק כבוש בוקע מגרונה. עדיין ממיסה כעסים במטליות לחות.  

"יופי באמת.." אני משיב בצחוק מלוא הגרון.

"אתה בלתי נסבל..."

"תודה. אמרתי לך שאני חולה לך על הישבן". היא עוצרת את המירוץ ונזכרת שבעצם כבר חג.  

"חג שמח.." אומרת בשקט.

"שנה טובה ומתוקה. תביאי לי רגע את השפתיים הללו בדבש. שנרבה זרענו כרימון."

שעון היד שלי חדל לעבוד לפני כמה שבועות. נגמרה לו הסוללה ואם אחליף סוללה בכוחות עצמי, אאבד את האחריות ארוכת השנים מטעם החברה. הריק על מפרק ידי השמאלי החל להפריע לי, עד כדי כך שהתחלתי לחפש שעון חלופי במשרד שלנו.

אתמול הדר פנתה אלי בזמן שצעדנו מבית חב"ד לכיוון ביתנו.

"יש לי הפתעה בשבילך", אמרה בחיוך.

"באמת?" שאלתי.

"זה יגיע ביום שלישי, יכול להיות שזה יגיע בשני ליום ההולדת."

"נו, תגלי לי."

"אתה מוכן להפסיק ולהרוס לי הפתעות?" רטנה לעברי

"נו, מאמי. את יודעת שאני אוהב לדעת לפני. מה איכפת לך?" התחננתי.

"טוב, אז אם אתה מתעקש..." אמרה בהטעמה.

"מתעקש, נו..."

"קניתי לך שני שעונים עם גיבורי על חרוטים על הפנים שלהם."

"אבל זה לא של ילדים?" ביררתי.

"ממש לא. שעוני כסף אלגנטים שיש תבליט של הדמות על פני השעון."

ההתלהבות געשה בי ובנקודה זו נפתחה תיבת פנדורה של ניחושים.

"איזה גיבור על? הוא אנושי? עשו עליו סרט? המקור הוא מקומיקס?"

הדר צחקה והתכרבלה לתוך שקע כתפי תוך כדי הליכה. צחוק שמדבר ישר לתוך הילד שבי.

"הוא לא מקומיקס וכן עשו עליו סרט. קניתי לך אחד של גיבור רע ואחד גיבור טוב, כדי שתוכל להחליט מי מהם בא לך להיות בכל יום."

אחרי כמה דקות של ניחושים שגויים ואמירות כמו "כבר אמרתי לך שזה לא באטמן..." מצידה של הדר, התייאשתי חלקית וביקשתי גלגל הצלה.

"תני לי לפחות את האות הראשונה של הגיבור." ביקשתי.

פרצופה העיד כי היא חוככת בדעתה. סנטרה התכווץ מעט וגבה אחת התרוממה. היא הביטה בי תוך האישונים לאמוד את רמת הרצון שלי לגילוי, ולבסוף אמרה:

"הרע מתחיל במ' והטוב בא', עכשיו אתה כבר יודע?"

"כן" צעקתי לאויר.

"אופטימוס פריים ומגהטרון, הרובוטריקים."

"אתה רואה... ככה אתה הורס לי את כל ההפתעות." אמרה וחייכה אלי.

"אבל מותק, עבורי הכיף זה לגלות לפני והרי בסופו של דבר, אני נהנה מהמתנות באותה מידה. מה גם שאת עדיין מצליחה להפתיע אותי, פשוט יום קודם."

טכניקה של אהבה - vi

"האהבה היא עירוי זמן: כששנים שוכבים יחדו

בלילה, הם מתמלאים זמן שאבד להם ביום."

מתוך "שעת חסד", יהודה עמיחי.

הדר גם קנתה לי נטבוק לכבוד יום ההולדת כדי שאוכל לכתוב מכל מקום ובכל מקום.

במקרה הזה, אני בוחר שלא להוסיף מילים.

אני מאחל לכולם שנה טובה ומתוקה, וכמו שיובב מצא את הפרטנר המתאים לכרבול אוהב, כך גם אתם.