שחר אדום- סין

הי

ברגעים אלה ממש סיימתי לערוך סרטון וידאו מהטיול שלי לדרום אמריקה. האמת שהספקתי להכניס רק את אקוודור ופרו. חודשיים וחצי של טיול שנדחסו למיצג באורך 6.20 דקות, מסונכרן היטב עם השיר 'דרך' של מוש בן ארי. השילוב של שירים שמזכירים לך תקופה יחד עם תמונות זה כמו זריקת נוסטלגיה תוך ורידית. אי אפשר להתחמק מהרגשנות הזו. חזרתי מהטיול לפני שלוש שנים ועדיין זה בוער בי. הדגדוג הזה שמבקש ממני להזיז את הרגלים ולנוע, לא משנה לאן העיקר לנוע. מאיר בנאי קרא לזה מנגינת הנדודים.

מאז שחזרתי, הספקתי באופן יחסי מספר רב של דברים. זו השנה האחרונה ללימודי התואר והחיים פרושים לכמו מניפה, ולמרות זאת, בכל פנייה שאני לוקח אני חושב על הטיול. לא בכדי הוא נקרא הטיול הגדול, הטיול של החיים שלך. משהו משתנה בך כשאתה יוצא מגבולות המדינה, אתה מגלה את עצמך בפעם הראשונה. משיל מעליך את כל הקבעונות והסכמות שצברת במהלך השנים במערכת החינוך, בשירות הצבאי, במערכות יחסים ובבית. בחו"ל אתה תייר שחושב רק על ההנאה הבאה שתגיע. הקלילות הזו של אכול ושתה כי מחר עוד יום טיול חסרה לי.

שלכם,

ק.ק 

הי,

בדיוק סיימתי להכין כתבה מגזינית לעיתון. זה כיף לראות מוצר מוגמר בידיעה שלפני כמה שעות הוא היה רק דף לבן והרבה רצון טוב. אני קם ממש עוד מעט, אז אמרתי לעצמי שארשום כמה מילים לפני שארדם. אני עורך ניסוי שבו אני מצפה לראות האם לבלוג יש באמת כוח אמיתי או שהוא פשוט מכתב בבקבוק שלעולם לא יגיע ליעדו. אתם נבחרתם להיות קבוצת הביקורת שלי. אם הבקבוק יגיע אליכם, פשוט תגיבו ואז נדע באמת כמה כוח יש או לחילופין אין לבלוג.

שלכם,

ק.ק     

הי שוב,

זה היה מהיר הפעם. כנראה שהמוזה הגיעה לביקור מפתיע. אני לא יודע איך לומר את זה יפה אז אני פשוט אומר את זה. יש פה יותר מיד זאטוטים שמנסים לירות יריית אור שתפלח את עולם האנונימיות שלהם. אז קודם כל, לפני שאתם שופטים את העולם ומפזרים הגיגים, תחיו קצת בעולם האמיתי. ח'ברה, מכאן לא תבוא הישועה. צאו החוצה, תשחקו כדורגל, תתחילו עם ילדים בגילכם בצורה ממשית ופיזית ולא דרך אתר 'מקושרים' או פורום כלשהו.

תשתכרו, תצחקו, תתנשקו. תעשו את כל מה שאנשים עושים כדי לגרום לעצמם אושר.

שלכם,

ק.ק

שלום לסטודנטים שביננו,

אנחנו כל הזמן מדברים על העצמה דיגיטלית. כפר גלובלי, שיתוף קבצים ועוד המון צמדי מילים שנשמעים קסומים. אבל בפועל, אנחנו עדיין צריכים לעבוד במשרה חלקית/מלאה בשעות לא שעות כדי לממן את שכר לימוד, וזאת כדי שנוכל לסיים את התואר הזה ולקבל שוב משכורת מינימום. סליחה על הפתיחה המלנכולית אבל המצב בארץ לא מאפשר לדור הצעיר להתפתח בצורה אופטימלית וזה מכעיס אותי. האליטות שולטות באפיקי התקשורת, בפוליטיקה ובעצם בכל חלקה טובה. לאיש הקטן לא נותר אלא למרר בבכי שהוא לא נולד למשפחת דנקנר.

כמעט כל החברים שלי והסביבה הקרובה שקלה לפחות פעם אחת ברצינות לעזוב את הארץ כדי להרוויח קצת כסף בחו"ל. כלומר להיות עובדים זרים. מדינת ישראל הגיעה למצב שהיא אמנם מדינת עולם שני, וגדלה על תרבות המערב אבל היא גורמת למיטב אנשיה להגר לארצות זרות כדי להשתכר בכבוד. זה לא שאנחנו מפונקים וחסרי כיוון. אדרבא, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים ולדאבוננו מבינים שלא נקבל את זה בארץ.

שלכם

ק.ק