ארבע לפנות בוקר, דפיקות רועמות בדלת. אנחנו מתעוררים במהירות, בסגנון הקפצה צבאית. אני ממלמל לעצמי, מי בן היונה הזה שדופק לי בדלת בשעה הזו, כנראה שיש לו משאלת מוות כזו או אחרת. אני תופס את יובב שישן לידי והתחיל לגרגר בקול. אני לא שש לפתוח את דלת ביתי לאנשים בשעות הצהרים. קל וחומר, באמצע הלילה. מי שמכיר אותי, יודע לחייג לנייד שלי ומי שלא, שיחפש את החברים שלו.
"אל תפתח את הדלת, אתה לא יודע מי זה. אלו יכולים להיות פורצים. כולם יודעים שזרים גרים בבניין הזה " הדר אומרת תוך כדי קימה חפוזה. אני עומד בפתח הדלת של חדר השינה. בצעד הראשון שאני עושה מחוץ לחדר, רגלי טובלת במים בגובה של כשלושה סנטימטרים. פתאום אני ער לרעש מחריש אוזניים מתוך המטבח שהזכיר לי את "גרון השטן" מפל אימתני באיגווסו שבין ברזיל לארגנטינה. אני מחבר בין כל הנתונים ורץ לכיוון חדר הכביסה לסגור את השיבר הראשי. אני מזיז את הידית עד הסוף, והרעש רק גובר. טוב, זה כנראה לא זה. רצתי למטבח ופתחתי את דלתות העץ שמתחת לכיור. שצף קצף של מים ניתז עלי ועל הרצפה. הכנסתי יד לתוך המים וסובבתי את הברז שמאלה עד הסוף. ושקט.
הדפיקות על הדלת המשיכו באינטנסיביות ונוספו להן קריאות עצבניות בסינית "קוואי דיאן", "קוואי דיאן"(מהר, מהר). הבטתי על רצפת המטבח ויצאתי לכיוון הסלון וחדר האורחים. הכל מוצף.
"תסתכל לפני שאתה פותח את הדלת." אמרה הדר לאחר שהחליפה לבגדים נוחים יותר.
"בובה, תסתכלי על הרצפה. פורץ, זה בטוח לא."
פתחנו את הדלת ומולנו עמד השכן מלמטה ופניו נפולים וזועמים בו זמנית. הוא נכנס בלי הזמנה לביתנו והלך, שכשך דרכו, למטבח. הראיתי לו שזה סגור ואמרתי לו שאני מצטער. כמובן שזה היה בשברי סינית ותנועות ידיים. הוא הזמין אותי לראות את הדירה שלו. אם לי הייתה בריכה, אז לו היה יער גשם. כל המים חלחלו מטה דרך התקרה ונכנסו גם דרך חדר המדרגות. לא היה לו סיכוי. הבטתי על התקרה שלו, על מה שפעם היה תקרת גבס מעוצבת ועכשיו נראית כמו ציור של צבעי מים שהתפקשש.
אחרי ההלם הראשוני, בעל הדירה שלנו שקיבל טלפון אנונימי הגיע. אין כמו מסיבות עם אורחים לא קרואים. ארבעתנו התחמשנו במגבים ומטאטאים והתחלנו לגרוף את המים מהדירה שלנו, אחרי כארבעים דקות של עבודה מאומצת, ירדנו קומה ועשינו את אותו הדבר אצל השכן. תוך כדי עבודה, הדר ואני התחלנו להריץ בינינו בדיחות על מצב הביש.
"בובה, זה מזכיר לי ימי שישי באשקלון. מה את אומרת שכדי להשלים את התמונה נשמע בפול ווליום את סטלוס ואורן חן, זה תמיד ממריץ אותי לנקות." אמרתי.
בעודה צוחקת מלוא הפה וגורפת מים מרצפת הפרקט שלנו אמרה: "או.. סופסוף מנקים את הדירה הזו כמו שצריך, עם הרבה מים ובלי להתקמצן."
בשש בבוקר, סיימנו את החלק המעשי של האירוע והתכוננו לשינה המחודשת. כל השרירים שלנו היו חמים כמו אחרי אימון טוב. הדופק שלנו ירד לאט לאט ונטמע בתוך שמיכת הפוך החמימה. יובב חזר למקומו הטבעי למרגלות המיטה, וכך הסתיים לו עוד יום רגיל בסין האדומה.
סיכום האירוע: צינור שהתפוצץ, שני מגבים פצועים אנושות, עשרות מגבות שהונחו לייבוש על סורגי החלונות, נזק מוערך אצל השכן למטה 1500 יורו, בעל דירה עצבני וקמצן, ושני שוכרים שלא מוכנים לשלם את סכום השיפוץ כעיקרון. אחרי דין ודברים, הצלחנו לשכנע את השכן שהריב שלו הוא מול בעל הדירה ושאנחנו מוכנים לשלם דמי הבעת נכונות ששווים בערך לשש מאות ש"ח. מצ"ב תמונות מהאירוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
