שחר אדום- סין

יש לי חבר שיש לו שתי מכוניות, לחבר נוסף יש שני כלבים. לי יש שתי נשים. זה לא באמת במשרה מלאה. זה יותר בקטע של משרה חלקית פלוס הטבות. אנחנו מדברים פעם ביומיים. היא קוראת לי בעלי, אני משיב לה באותו המטבע. אנחנו נפגשים בתל אביב בשעות הערב. היא אוחזת את ידי בצד אחד והדר מחזיקה את ידי האחרת. סוג של שלישיה זוגית.

היא כל הזמן מנג'סת לי לכתוב עליה פוסט ש"יוציא אותה טוב", כהגדרתה. מצד שני, איך אפשר להאיר באופן חיובי אישה שנייה? אז בואו ננסה. את א' פגשתי לראשונה לפני כשש שנים. היא הגיעה לביקור אצלנו בבית באשקלון. זה היה יום רביעי, הראשון מני רבים. באותה התקופה, עבדתי עד מאוחר מאוד בלילות רביעי ובימי חמישי, הדר נסעה מוקדם מאוד לעבודה ואילו אני התחלתי את לימודי רק בצהרים. א' התרגלה לרעיון שהיא מבלה את הלילות עם הדר ואת הבקרים איתי.

א' היא קיבוצניקית בלב ולנפש. ציניקנית וחדה כתער, מצחיקה, לפחות אותי, לא מפחדת לומר את אשר על ליבה, והיא אפילו נראית טוב. בקיצור, בחורה כלבבי. איכשהו, אל תשאלו אותי איך, כי אני לא יודע, א' לא הצליחה להיכנס לתוך זוגיות טובה ובריאה. פעם אחת הודעתי לה שאם היא לא מוצאת בן זוג בקרוב, אצטרך לשאת אותה כאישה שנייה. מאז אותה אמירה, העניין תפס והיא נהפכה לאשתי השנייה מן המניין.    

היום, א' חוגגת 28 חורפים. לא במקרה היא נולדה בחורף. ככה זה עם פולניות. צריך שתהיה להן סיבה להתלונן. אם אפשר גם בחושך, אז מה טוב. עכשיו ברצינות. בובה, אני מאחל לך עוד אינספור שנים של בריאות, אושר וגם קצת פפילינוס – זה מעולם לא הזיק לאף אחד. שתמצאי גבר שיידע איך לשמח אותך ולהצחיק אותך, וכמובן, שיחזיק אותך ערה בלילות מהסיבות הנכונות.

אז הנה, כתבתי פוסט לאישתי השנייה. אני מקווה שאת מרוצה עכשיו. לא קל לרצות אישה, בטח שלא שתיים. לא' אין מה לדאוג. במידה והיא לא מוצאת את עצמה איזה חתן, שני ילדים ולברדור תוך שנתיים, היא תמיד יכולה להרים טלפון ולחזור למקומה הטבעי, ליד הדר.

מזל הוא כינוי למאורעות המתרחשים באופן אקראי, מבלי שלאדם תהיה שליטה על התרחשותם. לפעמים משתמשים במילה "מזל" כחלק מביטוי או צמד מילים, לפעמים בקשר חיובי כמו למשל "מזל טוב", שהוא ביטוי שמשתמשים בו כברכה לאדם בעל אירוע משמע כמו יום הולדת או חתונה. אך ייתכן גם שימוש בהקשר שלילי כמו "חוסר מזל" שמבטא מצב שבו קורה לאדם אירוע שאינו משמח שהוא לא התכונן אליו. המילה "מזל" עשויה לציין הן אירועים חיוביים ("מזל טוב") והן שליליים ("מזל רע"), אך בעברית החדשה יש לה קונוטציה חיובית חזקה, ולמילה "מזל" לבדה יש משמעות חיובית על פי רוב (הציטוט לקוח ממילון מורפיקס).

"עזוב אותך הכל. רק מזל. זה מה שחשוב", אומר לי א', חבר מהעבודה, בזמן שאנחנו לוכדים אטריות בצבת מקלות האכילה.

"תראה את כל אנשי העסקים הללו. בלי מזל הם לא היו שורדים כל כך הרבה זמן. הם קוראים לזה בארכּה."

הוא מדבר על ברכה בעסקים ואני חושב על זוגיות. כמה מזל צריך כדי לבחור נכון. כיצד אישה יכולה לרומם אותך ולהיפך.

"אני רואה זאת במערכות יחסים", אני משיב ונזכר בחמסה הקטנה שמונחת על צווארה של הדר. היא קנתה אותה לפני כמה חודשים. מתנה ממני, ככה היא הגדירה זאת. מה שנכון, כי באותו השבוע חיפשתי עבורה שרשרת דומה. היא הקדימה אותי בימים בודדים.

לפעמים, אני מוצא את עצמי מקנח משפטים ב"בלי עין הרע", "ברוך השם", "בעזרת השם". מרגיש לי קצת כמו לזרוק עוד פלפל אדום חריף לשקשוקה, זה אף פעם לא מזיק. כילד תמיד כעסתי על אמי כשאמרה לי את אותם הדברים. כשמיהרה לחתום משפטים חיוביים או מלאי גאווה ב"ברוך השם"(בידיעה שהיא חילונית בכל רמ"ח איבריה), נהגתי להתעצבן ולומר "אבל מה זה קשור אליו?".

ישנו גיל מסוים, וממנו זה רק מחריף בהדרגה, שאתה מבין שהאחיזה שלך בעולם מתרופפת ויש לך שליטה רק על הדברים שיש לך שליטה עליהם, וזה לא הרבה מדי. איש עסקים שפגשתי אמר לי פעם שעסקים זה 95% מזל ו5% כל השאר, ושהוא מוכן להחליף גם אותם במזל.

מזל יכול לבוא בצורות רבות. יש חפצים שמביאים מזל, יש מקומות, יש מספרי מזל ויש אנשים בעלי מזל. כמובן, כמו כולם, אני מקווה שתמיד המזל יהיה לצידי. כמו גם, אני מאמין בכל ליבי שגם אם לא תמיד רואים את זה, המזל נכנס מבעד לחריצים של החיים ומאפשר לנו להמשיך הלאה.

הייתי רוצה לחשוב שיותר ממה שאנחנו מחפשים את המזל, הוא מחפש אותנו. שהוא יושב לו כל היום וממתין לאנשים, שיקפיצו אותו למשימות בזק, שיתחננו לטיפה אחת טהורה של מזל. הוא יאזין להם מעט. יתמוגג מהסגידה והתחינה וייתן להם את מבוקשם. אולי המזל רק מחכה שנקרא לו ונפתח אליו את ידינו וליבנו. אני מאמין בו ויודע שהוא מאמין בי בחזרה.

פעם אחת זכיתי לראות את המזל שלי בגובה העיניים. לא היססתי ומיד התחתנתי איתה. הדר היא המזל שלי.   

צעדתי בחוף עם אבי. חולצתו הלבנה הייתה פתוחה בחלקה העליון, חושפת משולש של שיער מאפיר. הוא חייך בזמן שהלכנו על החול הרך. זמן מה שלא ראיתי אותו מחייך כך. כמה שהוא משוחרר. כמו הרוח הנעימה שמנפחת את חולצתנו כמפרש ופורעת את שיערנו כעת. שמח לי. תחושות מוחשיות מעקצצות בי. אם מישהו היה מביט בנו מהצד. יכול היה לטעות ולחשוב שמצלמים על החוף פרסומת למותג ויסקי איכותי. עצרנו בדרך להיפגש עם משפחתו השנייה וגם כמה מאחיו. נכנסנו לבית קפה מפוקפק, שתריסיו תמיד מוגפים, בדומה לאלה שיש בחופים הפריפריאלים יותר בצפון ודרום הארץ. הרגשתי כמו שחקן קולנוע בסרט על משפחות פשע באזור הבלקן. כולם נישקו את כולם בלחיים ולחצו חזק את הכתפיים בשתי ידיים. היה שכרון של כוח משפחתי. אנשים עצרו מולי ואמרו שלום. נראה שהם שמחו מאוד לקראתי. לא זוכר שהבעתי תחושה כלשהי.

בתוך בית הקפה מצאתי בחורה שאינה זרה לי. יותר נכון לומר, כזו שהסעירה את מוחי שנה שלמה בתיכון. היא הביטה בי וחייכה. הייתה תחושה של סגירת מעגל. התיישבתי לידי ואמרתי בביטחון: "בואי, שבי לידי, college girl".

בלי מילים ובמפתיע, היא באה ונשכבה עלי. ראשה על חיקי. חיוך בלתי מחיק על פניה היפים. בצורה לא ברורה, איכשהו, ממרחק הזמן קפצנו ישירות לתוך אינטימיות יומיומית. היו עוד אנשים מסביב. היו להם תווי פנים, אבל אף אחד מהם לא התחבר לכדי דמות מוכרת.

התעוררתי. יובב ליקק את פי והניח את כף רגלו הקטנטנה על הנייד המעורר. מסמן לי כי בוקר. חלומות זורקים אותך רחוק וחזק יותר מכל דבר אחר. שני חלומות לא קשורים שהתחברו יחד לקונספט של אי-מימוש. בשניהם כבר נגעתי במהות, אבל זה לא הצליח להגיע לכדי קשר אמיתי. נשים מתחלפות והופכות, לעיתים, ללא רלוונטיות, ואהבות יכולות להשתנות עם השנים. אני מניח שאבא להחלפה, זה מוצר נדיר יותר.

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
אותה מכאן

גם אני הלכתי פעם
בנתיב הייסורים
ממצרים לירושלים
במדבר, ימים רבים
בלי מים
עם אותה שאלה בעיניים

גם אני פגשתי רשע
המכה בלי אבחנה
אנשים חפים מפשע
אנשים בלי הגנה
בלי בית
עם ילדים קטנים בידיים

הם דופקים לך בדלת
הם בוכים בכי תמרורים
אל תאמר - מה לי עם אלה
אלה אנשים זרים

כי בכל דור ודור
חייב אדם לראות עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים
שלא ישכח איך ברח,
הוכה, הושפל, נרצח
איך צעק לשמיים

גם אני חיפשתי כוח
להציל מה שאפשר
כשלא היה לאן לברוח
דמי היה מותר
אות קין
אנשים נופלים לברכיים

הם דופקים לך בדלת
הם בוכים בכי תמרורים
אל תאמר - מה לי עם אלה
אלה אנשים שחורים

כי בכל דור ודור...

אז שמור נא על כולנו
ריבונו של עולם
שלא נזדקק אף פעם
לרחמים של בני אדם

כי בכל דור ודור...

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
אותה מכאן

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
את הצעקה

"ממצרים" עלמה זהר. להאזנה - לחצו כאן.

איך זה שאנחנו שוכחים, כמעט תמיד, מאיפה באנו. אני יכול להעיד על עצמי כי בתור ילד קיבלתי הזדמנות מצילת חיים מהוריה של חברתי הראשונה. הם אימצו אותי כשלהם. כיבסו את בגדיי, האכילו אותי, חסיתי תחת קורת ביתם. הם עשו את המעשה הטוב שלהם - עזרו לי לפרוץ מעגלים, שיש אומרים, שלא תמיד אפשר לצאת מהם - כזה שמספיק לתקופת חיים שלמים. 

היום, אני לא בטוח שהייתי עושה את אותו הדבר. צריך כוחות נפש אדירים כדי לתת באמת. לתת ולא כדי לקבל. במידה והייתה לכם האפשרות, האם הייתם מאמצים ילד או תורמים באמת מכל הלב?

עכביש חרוץ טווה רשת יהלומים מחוץ לחלוני. גילינו זאת בזמן שעשן הסיגריה שבקע מפיה של הדר עיגולים-עיגולים נחסם בקורים נעלמים והתפוגג לתוך האויר. פרטתי על אחד הקורים, כמו על מיתר, לאמוד את חוזקו. גם אנחנו נאמדים בכוחנו, במתח כבלינו, בחיוכנו, בשמחת חיינו. לנו יש ספרים ומיתולוגיות, בתי כנסת, כנסיות ומסגדים. לעכביש, מה יש? אנשים שמכריחים אותו להיות נתין באלוהות הקטנה שלהם. יש יאמרו שהוא זה שבחר מכל החלונות, דווקא את שלי המאובק.

החלטנו לעזוב אותו לנפשו, אולי כמו שאנחנו אוהבים להיות לעצמנו. אחרי כמה שבועות, הקורים התפשטו על כל החלון והעכביש גדל למימדי ענק. עשרות יבחושים ופרפרי לילה היו כלואים במצבי צבירה כאלו ואחרים על הרשת הדביקה. גם הוא הקים ממלכה משלו.

כבר לא הייתה לי ברירה של ממש. מחיתי את הקורים בזה אחר זה. העכביש שחש סכנה – חוש עכביש שישי – ברח למעלה, מעבר להישג ידי.

מדי פעם, אני רואה אותו בקצה החלון, מושך קורים מקצה גופו במיומנות של טכנוקרט ובונה רשתות רשתות. מאז הוא כבר לא גדל בלי הכרה, כאילו הוא מודע למגבלות קיומו בחלון ביתי.

זה גורם לי לחשוב שאולי גם אנחנו מווסתים כל פעם להבין את מגבלות קיומנו על ידי יצור גדול מאיתנו שאנו יושבים על חלון ביתו.