שחר אדום- סין

בית חבד של יום שישי בעיר עסקים בחו"ל, אינו בית חבד של מטיילים בתאילנד או קטמנדו, זהו בית לעסקנים יהודים, לרב רעשנים וארוגנטים בעקבות יכולתם העסקית (הלא) המוטלת בספק. הרב ואישתו, זוג צעיר ונעים הליכות שבא לשליחות קודש בסין ולהם שני ילדים מקסימים, משתדלים במלוא כוחם לטעת תחושה של בית במקום שאינו בית. אני מעריך זאת ונוטה לבקר אותם מספר פעמים בחודש. אתמול, לאחר סעודת השבת, כטעות שלעולם חוזרת, נפתח דיון, איך לא, בסוגיית קיומה של האלוהות.

הפעם נתקלתי באיש עסקים מפולפל שטען כי חזר בתשובה. מאוחר יותר גיליתי שהוא נולד למשפחה דתית מסורתית, יוצאת שואה, ושמר על אורח חיים דתי כל חייו. מבחינתו, ההתחזקות שלו הינה חזרה בתשובה.

"אתה מאמין באלוקים או לא?" שאל אותי.

"נראה לי שכן…" אמרתי ובאתי לסייג

"או מצויין, מכאן אנחנו מסכימים ואין מקום ללכת אחורה בדיון." אמר. רטוריקה מצוינת, יש לפרגן.

"כן, אך לא נתת לי לסיים את המשפט."

"אוקי, תמשיך"

"אני רוצה להאמין באלוהים, משום שאם הוא אינו קיים, מר גורלו של האדם. היה יותר קל להעביר את המעמסה של החיים למישהו חזק ובלתי מנוצח כמו האלוהים."

"אז אתה מבולבל."

"לא מבולבל. העניין הוא שלרוב נושא קיום האלוהות שעבורך הוא אולי שאלה יומית, אינו מטריד את מנוחתי יתר על המידה. אם אני דן בכך לשם הדיון, אז מבחינה אנושית, הייתי רוצה שיהיה אלוהים. שאלת הקיום בין אם הוא קיים או לא, אינה ניתנת להוכחה ולפיכך ניתנה לך האמונה."

"מה פתאום. יש את הוכחת מעמד הר סיני. שני מיליון עדים ראו את משה יורד עם לוחות האבן."

"אה.." אמרתי.

"אתה מבין שאתה מנסה להסתמך בטיעון שלך על מסמך היסטורי שאינו קביל בעיני יותר מכל ספר היסטוריה פרשני אחר?"    

"כל מי שנכח שם רשום בספרים. הסיפורים עברו מפה לאוזן וכך ניתן לאתר בעצם בחיפוש לאחור, כמו בבית התפוצות, את המשפחות שהיו במעמד הר סיני." אמר

"את המשחק "טלפון שבור" מכיר?" שאלתי

"כן, בטח."

"אז זה בדיוק אותו הדבר. מישהו אמר למישהו "א" בתחילת הדרך, ובסוף הדרך שמענו "ת". ויותר מזה, יש את המסה הפילוסופית של האנס יונס – 'מושג האלוהים אחר אושוויץ'. אני אומר לך את הרעיון הבסיסי ונראה אם אתה יכול להפריך את הטענות הללו." אמרתי.

"אלוהים הוא אל רחום בעל אוריינטציה חיובית כלפי עמו. נכון?"

"כן", הנהן.

"אם כך יש שלוש סיבות לקיומה של השואה: אחת, אלוהים אינו בעל אוריינטציה חיובית ואינו אל רחום וחנון. שתיים, האלוהים לא יכול היה למנוע את השואה משום שהוא חסר כוח. שלוש, אין אלוהים."

"אתה יודע מה? יש משהו בטיעון השני. טוענים שהאלוהים הוא הפניות, כלומר שהאדם חוטא חטאים ועובר עבירות, אז כוחו של האלוהים נרפה והוא אינו מסוגל לעזור, ואילו כאשר האנשים צדיקים כוחו גדל."

"אז איפה זה שם אותנו? שוב אנחנו חוזרים לנושא האמונה. אתן לך דוגמא, אם מחר אניח מול הרכב הזה, הצבעתי על רכב חונה בצד הדרך, תפוח ואתפלל. כך יום ועוד יום. בסופו של דבר, יצטרפו אלי עוד אנשים. אחרי כמה זמן ארשום את שמי בזהב על זגוגית החלון. אנשים ימשיכו להצטרף. עוד מאה שנים, אחרי מותי, סיפורים יתחילו לצוץ איך עליתי לשמיים עם המכונית בענן של אש ועשן. והופ.." מחאתי כף, "הומצאה לה דת". הרב ושני אנשים נוספים שהצטרפו לשיחה החלו לגחך. אולי משום שהאמת מצחיקה.

"יש כבר סיפור כזה. מוחמד והאיסלאם." אמר לי. כמה דקות קודם לכן, אמר שהאיסלם והיהדות סוגדים לאותו אל.

"אז מה ההבדל?" התעקשתי.  

הוא ניסה הכל. מטיעונים בנויים, וחצאי טיעונים במסורת מחזירי בתשובה, פנייה לשלילת האדם שנמצא מולו. יאמר לזכותו שהוא לא הפסיק לדבר במשך שעתיים פלוס. כבר חשתי מעט לא נעים. החדרתי כמה משפטי התגוננות, כי בניגוד אליו, לא היה לי רצון לשנות את דעותיו רק להגן על שלי. אחרי כמה  משפטים כמו "הרפורמים הם לא דתיים", "בלי דת האמת, הילדים שלך יתבוללו", "ותראה את העץ הזה – מי ברא אותו?" עצרתי את השיחה.

"אני חייב לומר שאתה מעייף אותי" אמרתי.

"אני?!" התפלא בהבעה של ילדי שכולו טלית שכולה תכלת.

"כן, הסוגיה של הדת מושתתת על אמונה. זה ברור לך וזה ברור לי. ואתה ממשיך בשצף קצף, כאילו מאורגן, על למה צריך להאמין. עכשיו, אני מאוד מעריך את דרך החיים שלך שיש לה המון הגבלות וחוקים בשם הקודש. אני לא רוצה לחיות כך."

"אבל יש תכלית לכל דבר ומתישהו השאלות הללו יתחילו לנגוס בך." זרק משפט פולני לאויר. הוא באמת שורש למשפחה פולנית.

"אני את השאלות והתשובות הקיומיות שלי מוצא בזוגיות." אמרתי.

הקטע הבא נלקח מחלון התגובות של כתבה בנושא המשט ב"וואלה". הקישור כאן 

שיעור היסטוריה לזועבי וחבריה !

וואלה לא לצנזר !

  |  12:58   02.06.10

אין במדינת ישראל או בשטחי ארץ ישראל אף לא ערבי אחד שאין לו ארץ מולדת ערבית (ועל כן אתם ערבים ). פלשתם / זלגתם / חדרתם - לארץ ישראל בחסות, עידוד וגיבוי הכובש העותמני והכובש הבריטי אך לא הפכתם עקב כך לבעלים או ריבונים . פתחי את מפת העולם, ערביה מישראל. תגלי ששטח המדינות הערביות (22) גדול משטחה של יבשת אירופה, ושטחן של כל המדינות המוסלמיות (56) מכסה כשליש מכדור הארץ. שטח אדיר שאין לתארו. משאבים של נפט ועושר לאין חקר . אז על פניו נראה שזה ממש בסדר שלעם היהודי תהיה מדינה אחת קטנטונת משלו, מבלי שיהיה עליו להתחלק בה עם עוד עם ערבי מוסלמי, לא ? ובואי ואומר לך כמה מילים על ה"עם " הפלסטיני. אתם אינכם עם. אתם פיקציה מוסלמית שמטרתה אחת ויחידה - לכבוש את ארץ ישראל. נתחיל עם השם שלכם : הרומים שכבשו את ישראל קראו לה כחלק מאקט הכיבוש 'פרוביניקה פלשתינה' - על שם הפלישתים שישבו בערי החוף הישראליות . הפלישתים היו יורדי ים אדומי שיער שהגיעו לחופי ישראל _מ_א_י_ר_ו_פ_ה_ ונעלמו מאזורנו כ-1600 שנה לפני הולדת מוחמד . אין לערבים שמקורם בחצי האי ערב כל קשר לפלישתים - לא גנטי, לא דתי, לא תרבותי, לא היסטורי ולא גיאוגרפי. אתם ערבים ולא פלישתים. באותה מידה יכלו הרומים לקרוא לישראל פרוביניקה שוויצריה. האם זה היה הופך אתכם לשוויצרים ? ואשר לארץ ישראל . תבחרי כל תיעוד היסטורי, כל מפה היסטורית, כל היסטוריון מקובל ע"י האקדמיה הבינלאומית שיראה לנו איפה פלסטין, מתי הייתה אי פעם בהיסטוריה האנושית מדינה או ארץ שנקראה פלסטין, מתי היה אי פעם בהיסטוריה האנושית "עם" שקראו לו העם הפלסטיני, מי אתם, מאין באתם ומה הקשר שלכם לשטחי ארץ ישראל. לא מצליחה למצוא אף לא פרט אחד בשום מקום בעולם, כולל לא אצל חוקרים מוסלמים וערבים (כולל הקוראן שבו ארץ ישראל נקראת 'ארץ ישראל, ארצו של עם ישראל') שיאשש את טיעונייך . יש תיעוד בריטי מתקופת המנדט הבריטי, תיעוד תורכי מהתקופה העותמנית, תיעוד של כל הכיבושים שהיו על ארץ ישראל - אין זכר לא לעם פלסטיני ולא למדינה פלסטינית . ובכן, בואי נסכם שאם תמצאי כל תיעוד שהוא (שאינו חלק מהתעמולה הפלסטינית המשנה עובדות היסטוריות בדיעבד) - להיותכם וקיומכם בארץ ישראל - כבר יש לנו משהו להתחיל ממנו . אתם צביר מקרי של פלגים ופלנגות מרחבי העולם המוסלמי, השונאים זה את זה כמעט . . . כמעט כמו שאתם שונאים אותנו . זה למעשה הדבר היחידי המאחד אתכם - השנאה לציונים. זה בסיס עלוב ביותר לכונן על גבו עם ! ב-1948 היה מספר הערבים שישבו בארץ ישראל זהה למספר היהודים שישבו בארצות ערב . המאה העשרים הייתה מאה של הגירה וחילופי אוכלוסין על פני כדור הארץ כולו . כל היהודים מארצות ערב היגרו למולדתם ישראל. כל הערבים מישראל היו אמורים להגר חזרה לארצות מולדתם הערביות .. לא רק שלא עשיתם כך - המשכתם להסתנן ולחדור לשטח ישראל בכל צורה מתוחכמת שאפשר להעלות על הדעת, ושמדיניותה הרופסת של מדינת ישראל אפשרה לכם . למעשה יש לכם היום מדינה פלסטינית, היא ירדן. אבל אתם רוצים לעצמכם שלוש פלסטין - ירדן , "פלסטין החדשה" שתקום ברצועת עזה והגדה, וכמובן שערביי ישראל המזהים עצמם כפלסטינים ימשיכו להתגורר בישראל ויביאו אליהם עוד ועוד "אחים" פלסטינים מרחבי העולם. כך שבעוד עשור או שניים יהיו היהודים מיעוט בארצם וגם ישראל תהפוך לפלסטין. לא מתאים לנו . ולכן זה מה שבסופו של דבר יקרה, גם אם השמאל שלנו מפזר אשליות הממלאות את לבכם תקווה גדולה: יהיה עליכם לחזור לארצות מולדתכם. זה יקרה או בטוב או בחרב . במשך השנים (עם ההתיישבות הציונית) אימצתם לעצמכם את האתוס היהודי, כלומר - קדושת ירושלים וזכות השיבה לציון. אמנם בניתם מסגד במרכז קודש הקודשים היהודי (מנהג מוסלמי נפוץ בעולמנו), אך עירכם הקדושה היא מכה ולא ירושלים וזכות שיבה יש לכם רק למולדתכם הערבית ולא לציון . לסיכום, אפנה אותך לספר חביב ומלא הומור. שמו "מסע תענוגות בארץ הקודש" והוא נכתב ע" י סופר בשם סמואל לונגהורן (הידוע בכינויו מרק טווין) ב -1867. הוא סייר בישראל לאורכה ולרוחבה . הוא לא ראה כאן לא פלסטינים, לא בוסתנים מוריקים, לא כפרים ערביים, לא ערים שוקקות. כלום. הוא ראה ומתאר עזובה, ביצות, כולרע, קדחת, חולות . "ארץ הבכא", כך הוא כינה את ארץ ישראל . כל מה שיש כאן, גן העדן הזה הנקרא ישראל – בנה הגניוס היהודי . אין פלא שאת ואחייך חומדים אותו ! ואם את יושבת בביתך המחובר לחשמל ומקלידה תשובה במחשב, זה כי הציונים סידרו כאן מדינה המאפשרת לך לחיות ברמה שונה לחלוטין משל 99% מאחיותייך במדינות ערב."

סוף תגובה

גם למי שלא בטוח בעובדות הכתובות לעיל. ניתן להבין את הרושם הכללי של התגובה. יותר מזה, לדעתי האישית, יש קונצנזוס בשתיקה שהערבים הישראלים לא היו מגיעים לאן שהגיעו אילולא הקירבה למדינה עולם ראשון (אפשר לדון במיקום של ישראל – ראשון, שני, שלישי בדברים מסויימים – בטח טוב יותר משאר המדינות הערביות, כולל העשירות ביותר) בעלת יומרות מערביות ודמוקרטיות כמו ישראל. התפיסה הישראלית חדורה עד השורש במיליטריזם. צבא העם, אמרנו? ויחד עם זאת, רצון בלתי יאומן למוסריות. לכו תשאלו את רוסיה, או את העולם, מה קורה בחבל גאורגיה שרק לפני חודשים ספורים נכבש על ידי כוח צבאי. כנראה, שאיש לא באמת יודע או מתעניין. אך מדינת ישראל, השער למזרח התיכון, היתד האמריקאי בלב האיסלאם, מעוררת עניין על כל סטירה שחייל מג"ב משחרר במחסום. איני בעד אלימות ובטח שלא אלימות צבאית, אך יש מקום שבו ההתנהלות המתחנחנת והרצון לעשות טוב, פשוט גורעים מהמשאבים שלנו כמדינה. אנחנו חיים על החרב וכנראה, שנמשיך כך עוד שנים רבות. ניסיון גישור נעשו במשך שנים רבות, אני מאמין שמשני הצדדים, אבל גורנישט.

הפלסטינים הם קורבן. אין לי ספק בכך. העניין הוא שלא אנחנו המקרבנים. האומה הערבית והמוסלמית כולה החליטה שטוב לה ונעים כשיש לישראל עצם בגרון שנקראת פליטים. ואם כבר פליטים, אולי נמציא להם שם קליט ונאמר שהם אחינו למאבק, כך שכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעינינו, נוכל רק לזרוק את משפט הקסם "שחררו את אחינו הפלסטינים" לאויר והכל יחזור לשגרה. בניגוד למה שקובץ הפליטים הזה חושב ומתנהג בהתאם, ישראל אינה סלמי שניתן לחתוך אותו לרצועות דקות. זה שרצועת עזה היא "כלא אחד גדול" כפי שח"כ זועבי ציינה, זה נכון. אם ערב הסעודית או אולי טורקיה, שאינם מדינה ערבית אך לפתע חוזרת לשורשים הפונדמנטליסטים שלה, תקח כמה מהם באוניה הבייתה, יתפנו קצת מיטות בבית הסוהר. לפי איך שזה נראה, מעכשיו יש להם גם יעד אקזוטי – ניקרגואה.  

אני יכול להעיד על עצמי שפעם החשבתי את עצמי כשמאלן מתון, הצבעתי לברק ולעבודה, אבל כפי שנוכחנו לדעת, כבר אין שמאל במדינה שצריכה כל הזמן להפעיל מנגנוני הגנה. הפלסטינים היו כורתים לעצמם את רגל ימין לו הייתה להם אפשרות לגור בתל אביב. אבל אני יכול להבטיח לכם, שעשר דקות לאחר מכן, תל אביב תראה כמו עזה. מכל המשאבים הכלכליים שהחמאס וממשלת לא משנה מי המושחת שעומד שם קיבלו, מה נשאר? לא הרבה. יש הרבה נשק, אמצעי לחימה וכרזות של החמאס. איפה בתי הספר? איפה התרופות והמזון שנשלחו בשיירות משאיות לתוך עזה? איפה היצר להשתפר ולהצליח?

מדינת ישראל, לצורך העניין, מוגבלת בשטח ומשאבים. אין פה באמת מקום לשני עמים. יש מוכנות לפשרה להקים מדינה על שטחים שלא בחזקה ישראלית, ואולי החזרת שטחים כבושים מ-67. כל עוד אנחנו מאבדים משאבים, הם מרוויחים אותם. זה כל פעם אותו תרגיל. ישראל מתאפקת ואז מכה אפיים. הפלסטינים סופגים אבדות חמורות ואז יוצא איזה צל אדם רצוץ ופצוע שהתחבא כל ימי הלחימה בארון בלי אוכל ומדבר עם התקשורת על איך הרוח הפלסטינית לא תשבר. ואיך שהתקשורת אוהבת את החלש. הפלסטיני מזכיר להם איך רוקי בלבואה הצליח לנצח  נגד כל הסיכויים בסדרת "רוקי". ממש סיפור מהאגדות. אז זהו, שלא. אין פה חזק מול חלש, יש מדינה שמנסה לנרמל את עצמה למול טרוריסטים שרוצים עצמאות. גם אם אני יכול להבין את הכמיהה שלהם למדינה. אני לא יכול להסכים לה על חשבון המדינה היהודית. 

כשראיתי את חיילי השייטת עומדים וסופגים מכות נמרצות ומחפשים מקום מסתור לשיפור עמדות, לא יכולתי שלא לחוש צער עמוק ולהקביל את הלוחמים הללו למצב המדינה. המדינה שלנו היא לוחמת קומנדו שמרימה את ידה החשופה כדי לבלום מוט ברזל, כל זה כדי שלא להפעיל כוח קטלני. מה המחיר? ללוחם זה עולה, במקרה הטוב ביותר, ביד שבורה, מה המחיר שהמדינה אמורה לשלם?