שחר אדום- סין

אז מה היה לנו עד עכשיו? קצת נחת ישראלית בהתעמלות המכשירים, ג'ודו, אקשן בשחייה וקצת טניס. זה לפחות מה שאני ראיתי. אני מודה שאני הכי מתעניין בג'ודו. אני יכול לצפות שעות בקרבות הללו. האינטנסיביות הזו שבשבריר שניה מתפרצת. לא יצא לי לראות את פולק. אני אשמור את האנרגיות לזאבי. יש לי אמונה בו. בווינריות שלו. גם אם הוא לא יצליח להביא מדליה, אני בטוח שהוא יסיים את דרכו האולימפית בכבוד.

את שטילוב ראיתי רק בתקצירים. מה יש לומר? הבחור אליל בהתהוות. מבצע מעולה. קר רוח. וכמובן, מה שלא מפסיקים להזכיר, גבוה במונחים של התעמלות קרקע. מי שלא ראה, חפשו את זה בגוגל ותצפו. יופי של תרגיל. עכשיו נמתין עד שבוע הבא לגמר ונראה אם הוא יכול לפדות את הצ'ק לכדי מדליה אולימפית במקצוע כה נחשב.

אתמול בלילה שלי 0230 צפיתי בגמר השחייה 400 מטר מעורב. הדיון נסב סביב היריבות בין לוכטה ופלפס. הכוח העולה מול השחיין המעוטר ביותר בתולדות הספורט. המשחה היה מדהים. מכתחילה הופתעתי שפלפס היה במסלול הצדדי. תמיד יש לי תחושה שמי שבצדדים הסיכוי שלו לזכות נמוך יותר. משהו באדישות הזו כשאין לך יריב נוסף בצד. הם התמקמו על המקפצות. היכון וצא. קופצים למים. לוכטה התחיל מעולה. כמו דולפין במים. איך אני אוהב לראות את הצילום התת מימי של החברה האלה שוחים. נראים כמו גיבורי על עם זימים. תנועות חזקות ומהירות והם כבר באמצע הבריכה.

פלפס שחה היטב ובשלב מסויים, היה מקום שני, אבל כוחו לא עמד לו והוא סיים את המשחה רק במקום רביעי! לזה לא ציפיתי. איפה לוכטה? אתם שואלים. הוא לקח את הזהב כמצופה (לא זהב מצופה). האמת שאפילו התעצבתי עבור פלפס. הוא הפנים של האולימפיאדה הקודמת ופתאום הוא כבר לא כל כך רלוונטי. אמנם מוקדם להספיד אותו, אך במבחן שלו מול לוכטה במשחקים האולימפים, כמו גם בתחרות ההכנה האמריקאית, הוא הפסיד. עצוב, עצוב, אבל אלו החיים. המלך מת, יחי המלך החדש.

ממש עכשיו, זיפזפתי לי בערוץ הספורט הסיני נתקלתי בזיו פניה של שראפובה וגם שחקנית נוספת שלבושה בצורה חמודה מאוד, מיני לבן וגופיה ונעליים כחולות. כחול ולבן זה הצבע שלי. כן, זו שחר פאר. על המשחק עצמו אין הרבה להוסיף מעבר לתוצאה 6:2, 6:0 לשראפובה. פאר הצליחה לייצר מספר מצבים ועשתה נקודות יפות, אבל לא הצליחה לשמור את היתרון הזה לכדי משחקונים. שראפובה נראתה קצת עייפה ולא מרוכזת ועדיין שחר, לצערי, לא הייתה יותר מיריב אימון. לפחות היא קיבלה חופשה בלונדון. זו אחלה תקופה להיות שם.

זהו לבינתיים, מקווה שיהיו דברים מעניינים בהמשך גם בגזרה הישראלית. תעשו חיים. נשתמע.

עשרה דברים שלא ידעתם עלי.

JENNY  ביקשה כל כך יפה שאקח את השרביט, אז התקשיתי לסרב.

מי שעוקב אחרי הבלוג, יודע די הרבה פרטים שנכתבו בין השיטין, ובכל זאת:

1. נולדתי בחודש שביעי במשקל 2.100 קילו, בלידת עכוז וחבל הטבור נכרך לי סביב הצוואר. אה, כן, גם שתיתי המון מים מקוניאלים והיה חשש לזיהום. שהיתי באינקובטור תקופה די ארוכה.
2. בגיל שלוש הצלחתי לנפץ שולחן זכוכית. שבר זכוכית אחד חתך לי את העפעף והשני את הסנטר. עד היום יש לי צלקות קטנות. אמא שלי אמרה לי שאם הייתי מאבד את העין, היא הייתה הורגת אותי. במילים האלו ממש.
3. בגיל 12 נשכה אותי קופה. לא פחות ולא יותר. זה היה עוד בעידן שחשבו שקופים יכולים לשמש כחיות נחייה ואז גילו שהם אגרסיביים מדי. יש לי שלושה סימני ניבים ביד ימין.
4. אומרים שאני דומה לטום קרוז. זה תמיד עדיף על דובי גל, לא?
5. הפרי שאני הכי אוהב הוא מנגו. מיד אחריו, תמר ובננה. בגזרת הממתקים, אין כמו חלבה....
6. אני מאוד אוהב כושר גופני. מאז שאני זוכר את עצמי התאמנתי בצורה סמי מקצועית בכדורעף ואומנויות לחימה. אם אני לא מקיים לפחות אימון אחד בשלושה ימים, אני מתחיל להרגיש אי נוחות בגוף. זה לרוב מסתיים בכך שהדר מניחה זוג נעלי ריצה ליד הדלת בשתיקה ומסמנת לי עם העיניים לצאת לריצה.
7. התאהבתי בקפוארה בזמנו כי זה שילוב אידיאלי בין תנועתיות, אומנות לחימה והמון פוזה. בזמנו, זה התאים לי ממש. תמיד אמרתי שאני לא צריך חימום טוב, אלא שתהיינה הרבה בחורות יפות בקהל. ככה אני אקפוץ הכי גבוה.
8. בחודשים האחרונים, אני מאמן קבוצה של זרים קרב-מגע במשך פעמיים בשבוע. כיף גדול.
9. אני מאוהב באישתי שמבינה אותי עד לנימים הקטנים ביותר של אישיותי. כעת, אני אפילו אוהב אותה יותר שהעניקה לי את אריאל.
10. אחד החלומות שלי הוא להקים פינת חי בבית שנבנה בארץ כשנחזור.

נדמה לי שזה מספיק. עכשיו צריך להעביר את השרביט. אני מעביר אותו לדפנה – כי מגיע לה.    

בהמשך לפוסט הקודם, שינה ולא רק במשרדים. 

על ארגזים או על רצפה מלוכלכת, 

שינה טובה תמיד תופסת 

אם אפשר באמצע יום 

לעצור הכל ולחלום

מציע לי סדין קרטון

עוצם עיניים ולישון 

לילה טוב או לילה יום

עזבו אותי ותנו לישון. 

השעה 13:00 בצהרים.

הס פן תעיר, את הסיני שבעיר. 

לפועל ולפועלת, יש ספה ומיטה מתקפלת. 

בחצות היום בדיוק, אוכלים קערת אורז במהירות שיהוק

ומיד לאחר מכן, ללא הרף, מנוחה של צייד אחרי הטרף.  

"מישהו מוכן להוציא אותי החוצה?" 

"ממממ, את רוצה קוביה במקום?" 

"החוצה..." 

"קובייה?"

"אני רוצה החוצה לדשא."

"אני דווקא מוצאת את השטיח מאוד נוח."

"לרוץ ולהבריח חתולים."

"להתגלגל מצד לצד כמו שניצל."

"נו, שויין.... אני אנבח קצת אולי מישהו יתייחס אלי." 

"אם היא תתחיל לנבוח, אני אצעק קצת. נראה לה מה זה!"