שחר אדום- סין

האם אפשר לחיות כל רגע בחיים כאילו הוא האחרון? על פי רוב, אנחנו מדפדפים בספר החיים ורק מדי פעם מתעכבים לסמן אירוע חשוב. השאלה שלי היא: האם ניתן לסמן את כל האירועים כחשובים, כקולוסאלים ומשמעותיים. האם זה אפשרי לאמץ זוית ראיה מעט ילדית ולהתלהב מכל פרח מלבלב, מחיוך הנשלח לקראתך ומכל נגיעה אגבית. כמה פעמים מצאתם עצמכם בוהים בחלל, שורפים דקות ארוכות מול המחשב, צופים בתוכניות טלוויזיה מטופשות. כמה פעמים העברתם יום שלם מבלי לומר לבן הזוג שלכם כי אתם אוהבים אותו? האם מבחינה רגשית ניתן לחיות לפי המוטו: "אכול ושתה כי מחר נמות"?

אני חושב שאפשר וצריך לנסות. החיים הללו קצרים מכדי להעביר אותם בכעס, עלבון וחוסר תקשורת. צריך לדבר על הכל, לגעת כשרוצים לגעת ולעשות אהבה כשרוצים לאהוב. לא לשמור בבטן רגשות. לא מתאים לך, תעזוב. תחייה את החיים כראות עינייך, במגבלות התנאים בהם אתה חי. גם אם זה אומר למצוא את הפינה השקטה שלך ביום מלא מחויבויות, בין אם זה לשתות כוסית של 'בייליס' עם אישתך בערב, לאחר יום עבודה של 14 שעות, או לפנות זמן לאימון אגרסיבי במכון, או כל דבר אחר שמזכיר לך שאתה חי את החיים ולא רק מעביר אותם.  

החיים יכולים להיות הדבר הכי מתוק או סופת שלגים נוראית, הכל תלוי איך אתה בוחר לקחת אותם. אנשים נכנעים מהר מדי לכמה מהמורות בדרך. למשל, באחת משיחות הסלון עם זוג מכרים, האישה אמרה כי הם כמעט ולא מקיימים יחסי מין באמצע השבוע, כי אין זמן. לא ירדתי לסוף דעתה. זה כמו לומר: בואי נדבר רק בסוף השבוע, בשאר הימים נשמור על דממת אלחוט. אנשים בוכים על הקשיים שיש להם בעבודה, על הקושי לגרד את שכר הדירה, לממן את שכר הלימודים. מנגד, הם שוכחים שיש להם בית חם, תואר בדרך ועתיד ביד. אנשים בוחרים מה לראות ואיך לחיות.

ברור כי יש המון רגעים סתמיים, שגרתיים וחסרי תוכן, רגעים שהמוח נמצא על טייס אוטומטי ועושה את מה שהוא חייב לעשות. כדי להגיע למקום שבו אנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים, יש לעמול קשה מאוד, וכמובן, לעשות כמה דברים שאנחנו פחות אוהבים. לכל אחד, יש סדרי עדיפויות. באופן אישי, אני מעדיף את הבית על פני כל דבר אחר. העבודה נשרכת אי שם מאחור. היא נועדה כדי לקדם מטרות. אני אעשה כל שאצטרך כדי לפרנס את משפחתי ביותר מכבוד. כולי תקווה, שהעבודה לא תגזול ממני יותר ממינימום המשאבים, כדי שאוכל למקסם אותם במקומות אחרים.

הכי חשוב זה לשמר את הלהט לדברים שאתה אוהב ומעריך. כל בוקר שאני מתעורר ורואה את הדר מתרוצצת בבית, מתחמשת במברשות איפור ומחליפה סטים של בגדים כמו שחקנית תיאטרון מאחורי הקלעים, אני מחייך לתוך עצמי. כשיובב קופץ להעיר אותי יחד עם צלצול השעון המעורר, אני מצטחק מתוך שינה. כשאני קורא דברים שכתבתי לפני יותר מעשור והמלים חזקות מתמיד, כשאני חוזר מאימון עם גלי בחוף ומביט במראה. אם יש את הלהט ואת הרצון לאהוב מישהו או משהו בתשוקה, אין כוח שיכול למנוע זאת מאיתנו, לכן אין סיבה שלא נוכל לחיות את החיים כאילו היום, זה היום האחרון.