אני רוצה לחשוב שהפעם זה אצילי ומכובד יותר מסתם רחמים עצמיים

העיר הזאת היא חלון גשום וארמונות אפורים

מפוארים

מתפוררים במבט

ואני מתבוננת

מזיעה, מתחננת

שתהיה שלי רק פעם אחת

המדרכות נשפכות אל הכביש

בזוהמה מקסימה

את נעלי הצבא כלום לא חודר

אני מוגנת

אטומה

בחמש החושך מספר לי

אגדה נודעת

על ילדות בלי בית

עם תיק גדול על הגב

ואני מאמינה ודומעת

ושורטת

כדי שיכאב