לפעמים כשיש איזו מתיחות ביני לבין ג'וני מתפתחת לי תת-חרדה שהוא יסרב לקרוא את הפוסט טרם פיבלושו, ולשבת איתי ולסדר אותו ביחד כמו שאנחנו כל כך נהנים לעשות. ובגלל שבתקופה הזו עברה בדיוק שנה מאז הפארשייה (אני אחסוך לכם את הקישור ה 700 לפוסטים הרלבנטים), הכל כזה כואב ופצוע וחשוף. אני ישר נהיית קצת עצבנית והתקפית כי ככה אני מתרגמת אשמה. נחשו כמו מי? נכון. כמו אמא שלי. וג'וני שלי נהייה פגוע על מה שהיה לפני שנה וגם נפגע מהאופן בו אני מגיבה בהווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: