היי ג'אנקים!

היום אני רוצה לספר לכם על סם קסום שנקרא MDMA. שחקני הרחוב מכירים אותו בתור סם האהבה, האקסטזי הטהור, ולא אבקת הכביסה ורעל העכברים שמחלקים לכם חינם במסווה של כדור צבעוני וחמוד. בגדול, הסם הזה משחרר כימיקלים במוח שקשורים להרגשת אופוריה. הכל הרבה יותר נעים למגע, גם שאר החושים הופכים לאוהבים יותר... האוכל אולי טעים יותר, מוזיקה טובה יותר, וישנה אווירה של הכל טוב ותמיד יהיה טוב.

האמת שיצא לי להכיר אותו בכמה אופנים, ואנסה להרחיב על כך בקטגוריות, כפי שהמליץ איזה מר אף-אחד כזה. 

היסטוריה: 

לפני קצת יותר ממאה שנה, איזה כימיקאי המציא את הסם הזה בטעות והגרמנים רשמו עליו פטנט. מפה לשם זה נשכח ואז שומש שוב בשנות השישים על ידי פסיכיאטרים באופן חוקי והיפים באופן לא חוקי, ובשנות השמונים יצא לגמרי מהחוק. מסתובב כיום מתחת לאף שלכם במועדונים ובמסיבות טבע בעיקר. עד כאן החלק המשעמם של הפוסט. הלאה. 

הצעת הגשה: 

כמו שכבר ציינתי, אני מדברת על הגביש עצמו, ומתוך נסיון הוא מר. ממש מר. יש שימליצו למצוץ אותו כמו סוכריית מנטה ולסבול בשקט, אבל אני אישית ממליצה להוריד קצת עם שלוק מיץ פטל. רק אחר כך בעתיד, בכל פעם שתשתו מיץ פטל הוא ירגיש לכם מר.

אפשר ורצוי, למבינים ומנוסים יותר, לשלב עם קצת אסיד. אבל זה כבר נקרא קנדי-פליפינג ועל זה נדבר בפעם אחרת.

מה שהכי חשוב עם ההגשה זה לדאוג מראש להרבה מים.

הפעם הראשונה: 

זה היה קצת אחרי שסיימתי שנת שירות לאומי בקופ"ח. טסתי לסקוטלנד לשבועיים אצל גפן. הבאנו סטוקים של מים ומיץ פטל, קופסא ענקית של סוכריות ג'לי בכל הטעמים, מוזיקה טובה וגביש אחד מוזר. גפן הסביר על הדרכים המעודפות לקחת את זה, אמר שצריך להתכונן נפשית כי זאת הרגשה שלא חווים אותה בכל יום. אהבה להכל ללא תנאים, מסוג הדברים שהביטלס שרו עליהם. אז שמתי את אבי רואוד והתחלנו לפורר את הגביש, ולבלוע קצת עם מיץ בכל פעם. 

לא זוכרת איך בדיוק התחילה ההרגשה, אבל פתאום היתה לי מן אורגזמה קטנטנה של אושר. כאילו כל הסלעים בעולם שהיו לי על הלב נפלו משם. הביטלס ניגנו להם ברקע בשלמות מעוררת הערצה, והסיגריה.... ואו! הסיגריה היתה כל כך כיפית לעישון. העשן נכנס ויצא ממני בכזאת נינוחות. בדיעבד ההרגשה הזאת מאוד דומה לפעם הראשונה שראיתי את סימבה. כאילו כל העולם עומד מלכת ואני שבויה בקסם שלפניי. 

אגב, לא יודעת מה לגבי אחרים, אבל האהבה שהסם הזה גורמת להרגיש היא לא אהבת בשרים, אם אתם מבינים... אהבה של נפש ורוח. הרגשתי הכי א-מינית בהשפעת הסם הזה. 

יתרונות: 

מדמא ישמח לבב אנוש. כי מי לא רוצה לחוות אופוריה למשך כמה שעות טובות? אני זוכרת שבשלב מסוים, גפן ואני הקלטנו 2 שירים שהמצאנו באותו רגע. בחיים שלי לא שרתי כל כך טוב כמו אז. מצד שני, לא שמעתי את ההקלטות במצב פיכח ככה שיש מצב שרק אני חשבתי שאני נשמעת מדהים באותו הרגע, וטוב שזה נשכח. 

חסרונות: 

קודם כל, זה מייבש נורא. חייבים לשמור על טמפרטורת חדר מסויימת ועל אספקת מים טובה. לא חסר סיפורים על צעירים שהתעלפו או מתו מהתייבשות במועדונים בגלל זה. לי היה סוג של חוק - לסיים בקבוק קטן של מים כל שעה. כשהייתי במוקשה ועשיתי קצת אמדי, בקושי היה מים לשתות והרגשתי איך אני מתפרקת. מי שהיה איתי שם זוכר אותי היום בתור הזאת שאכלה סרטים רעים, כי צעקתי על כולם שיביאו לי מים... אויש זה היה נורא. אז כן, מים זה חשוב. 

גם בגלל שהמוח שלך מפריש כל כך הרבה אהבה, כשזה נגמר אתה גמור. הדאון שמגיע למחרת יכול להיות נוראי אם לא סידרת מראש ארוחה מזינה ומיץ תפוזים סחוט. 

עוד חיסרון בולט הוא הנושא של טהור\לא טהור. לרוב אנשים לוקחים אקסטות בלי לדעת מה יש בפנים, כמו בוף שקיבלתם חם מהתחת של הגמל של הדילר שלכם, אתם צריכים לקבל את זה בערבון מוגבל. אני עשיתי פעם אחת אקסטה, וזה גרם לי לצרבת והרגשה מוזרה של לחץ תמידי... ממש לא כמו עם האמדי.

החוקים: 

אני לא ממליצה שזה יהיה חוקי לגמרי, אבל במידה וכן אז רק לשימוש פסיכיאטרי מבוקר לאנשים עם חרדות ודכאונות קליניים. 

ומעבר לזה, חוקי הבית, למי שבכל זאת רוצה לנסות (ומעל גיל 21, סתם כדי שלא אצא פה מדרדרת דורות צעירים): 

1. לפנות יומיים שלמים לפני הפעם הראשונה. אחד בשביל לקחת והשני בשביל להרגע. 

2. לדאוג לאספקת מים ולשים לב כל שעה לשתות. הזמן עובר מהר כשנהנים, ואם לא תשגיחו אתם עלולים להתייבש. כמובן שחשוב גם לשים לב שהלכתם מספיק לשירותים. עם הסם הזה החושים מתערפלים וזה גם עלול לגרום לבעיות.

3. אם קרה ובא לכם שוב, תתאפקו לפחות שבועיים לפני הפעם הבאה. עשיתי את זה פעם שבוע אחרי, וההרגשה לא היתה אותו הדבר. המוח צריך לחדש מצבורים של אהבה כדי לשחרר הרבה שוב. עדיף לשמור כמה שיותר מרווח של זמן. 

4.מיץ תפוזים סחוט ליום למחרת. רצוי גם לשמור סנדוויץ' בריאות במקרר. מטיבי הלכת ירכשו לעצמם כדורי ויטמינים, במידה וצריכים לעמוד על הרגליים כבר בערב למחרת. 

וזהו. עוד אחד הושלך לו מאחורי העורף... אתם מוזמנים לנחש מה יהיה כאן שבוע הבא.

בנתיים, מה אתם מביאים לי ליום ההולדת מחרתיים? 

נוט טו סלף: לנסות לשכנע את סיימון לעשות ערב אמדי ביום הולדת 40.