היום סיימון לקח יום חופש מהעבודה, וברבע לתשע בבוקר תפסנו ספיישל לטיפת חלב.

אני לא ממש מחבבת את האחות שם. היא תמיד מלחיצה אותי. כמו למשל, אני שמה את סימבה על משטח המדידות שם, ואז לרגע מכניסה את הגרביים שלו לתיק, ואז היא צועקת עלי שאסור לי בשום פנים ואופן להסיר ממנו מבט ומגע. אני מבינה שצריך להזהר מאוד, אבל הוא בקושי מצליח להתהפך עדיין... אז על חצי שניה לצעוק עלי ככה? 

בכל מקרה, סימבה קיבל את החיסונים שלו, בכה מעט אבל לקח את זה כמו גבר.

נכון להיום שוקל כבר 7.200! הוא והחתול שלנו שוקלים בערך אותו הדבר. לי נשאר קצת פחות מ10 קילו להוריד. אני מאוד משתדלת לאכול בריא ולצאת כל יום להליכה עם המנשא. עוד חודשיים נלך לשם שוב ונראה אם התקדמתי (אין לנו משקל בבית. וגם אין טלוויזיה. וגם אין טלפון קווי. אנחנו טיפוסים מוזרים?)

אחר כך הגענו הביתה וסיימון יצא להביא את האוטו של ההורים שלו. 

אחרי ארוחת הצהריים יצאנו שלושתינו למקום העבודה שלי (גם סיימון עבד שם, אבל עבר לנהל את אחד הסניפים ברשת). המנכ"לים לא היו, אבל המזכירה היתה! והסמנכ"ל! ומחלקת הפרסום והרכש! וכולם שמחו כל כך לראות אותנו! 

הרגשנו ממש כמו סלבריטאים. כולם ניגשו לחבק ולהגיד כמה סימבה חמוד, ואחת ממחלקת הנהל"ח אמרה לי "את נראית כמו שהיית לפני ההריון" שזה עשה לי אחלה בוסט לאגו, למרות שאני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה לחזור למידה שלי מלפני ההריון. אבל זה היה נורא נחמד מצידה. 

סיימון חטף את סימבה למעבדה הראשית, להתלהב לכל המדענים המיוסרים במרתף, בזמן שאני השוויתי עם המזכירה נתוני לידה (היא ילדה ממש חודש אחרי) והיא הראתה לי תמונות של הקטנצ'יק שלה, שבאופן מפתיע הוא גם יצא בקיסרי עם מלא שיער על הראש, וקבענו שנצא העתיד לפליי-דייט. ואז הלכתי לדבר עם הסמנכ"ל והוא אמר שאני יכולה לגדל בנחת את סימבה כמה שאני רוצה ושהם תמיד ישמחו שאחזור. מגניב שיש איפה לנחות. 

אז נפרדנו מכולם ויצאנו לגראנד קניון, ובכניסה לחניון היה שומר שאני מכירה מתקופת עבודתי בדוכן מתנות שם. הוא אמר לסיימון "זאתי בחורה זהב, תשמור עליה!". עוד בוסט לאגו. 

סיימון קנה לי דוקטור מרטינס! (אני עדיין מתלהבת כמו ילדה קטנה) 

אני יודעת שכבר קיץ והכל, אבל ממש רציתי כבר הרבה זמן, וכל המגפיים שלי כבר הרוסות, וחוץ מזה היה לי יומולדת אז מגיע לי. 

בסופו של דבר, היה אחלה יום. 

חבל שלא כל יום יש חופש מהעבודה...