אתמול שמתי את סימבה על המנשא, הסתכלתי עליו דרך הראי שבכניסת הבית ואמרתי לו "עכשיו הולכים לבקר את אבא בחנות". 

נסענו לנו באוטובוס, המשכנו קצת ברגל, והגענו בדיוק דקה לפני הסגירה. 

כל הדרך סימבה התרגש. זאת הפעם השנייה שאני לוקחת אותו לטיול כל כך ארוך ומעניין על המנשא עד שמגיעים לאבא. הוא כבר הרגיש יותר ביטחון באוטובוס וקישקש איתי כל הדרך. אספנו לעצמנו הרבה חיוכים מנוסעים שנהנו מההצגה. 

איך שנכנסתי איתו לחנות, ראיתי איך סיימון הופך ממנהל סניף עם ארשת פנים קשוחה למרשמלו בתוך ספל שוקו חם. 

גם סימבה ממש שמח לראות את אבא שלו עוד כשיש טיפה אור שמש בחוץ. 

ואז הלכנו לקנות עגלה קלה. כי הפשוש כבר כמעט 8 קילו והגב שלי כועס עלי. מה גם שאני רואה עליו כמה שכבר לא נוח לו המנשא. 

המוכר בחנות עשה לנו קצת הנחה כי הצחקנו אותו ברפרנסים ל"רמזור" של אדיר מילר. וקנינו בנוסף, איך לא, שני צעצועים נשכניים כי לפי מה שנראה לי הוא מתחיל להצמיח שיניים! ואוהב לתפוס לי את היד ולדחוף אצבעות לפה... 

לאחר מכן הלכנו לסופר בכדי לקנות קצת ירקות. כל בוקר שני אני שמה סיר מרק שונה לסימבה כי טעימות של ירקות כבר סיימנו ועכשיו הגיע השלב של הארוחות הקטנות. אז פרי מעניין בבוקר (הוא שונא בננה ונקטרינה) ומרק מעניין לקראת הערב (מת על קישוא ובטטה). 

במהלך הקניות, אישה זרה שאלה אותי לגבי מקום טוב להתקעקע בו בחיפה. דיברנו מעט על הנושא ובעלה הגיע עם שני ילדים קטנים בעגלת הסופר וקטף אותה משם. סיימון שאל למה לא ניסיתי להמשיך את השיחה... 

אנחנו כבר הרבה זמן רוצים להכיר הורים צעירים להסתובב איתם. ועוד הם נראו מגניבים כאלה, טיפה שאנטי אבל חמודים.

הבעיה שהפכתי פתאום לביישנית כזו, כאילו אני בבית ספר חדש ומישהי מתחילה לדבר איתי סופסוף. המילים בקושי יצאו לי הגיוניות והסמקתי ממש. 

אמרתי לסיימון שאם נפגוש בהם שוב במהלך הקניות אז זה מנט טו בי, ואני אנסה לפתח שיחה שוב.

ואז הלכנו לאיזור של מוצרי החלב וראינו אותם שוב, אבל הביישנות גברה עלי ופשוט עברתי לידם בלי להביט עליהם ולקחתי קרטון חלב מהר. מפגרת. 

סיימון אמר שפספסנו הזדמנות. אבל איך בכלל מתחילים להיות חברים בתור בסופר? 

אוף. הלוואי ואת קוראת פה. את נראית ממש מגניבה ואתם זוג יפה, והילדים שלכם חמודים מאוד. בכיף היינו יוצאים איתכם לראות טווסים שבורחים מגן האם.