מתחביביי המוזרים: לנבור לעצמי בארכיון ולחפש נבואות שהתגשמו עם הזמן.

התובנות האחרונות:

* ברה טעה כשהוא אמר שהבלוג הזה לא שווה לי כלום, ואני טעיתי פעמיים עם אפיזודת דרמה קווין פראנואידית במהלך חיי כשמחקתי כמה פוסטים ואת הרוב הסתרתי עם הזמן בטיוטות.

* בסוף לא נגעתי בציפרלקס, ותוקנתי בכל זאת.

* לא קיבלתי את כל מה שרציתי בחיי, וטוב שכך.

* הגעתי לשלב הזה בחיים שאני מסתכלת (קוראת) אחורה וצוחקת על עצמי. 

* מקנאה קצת כי כתבתי טוב יותר, אבל זה כי היה לי גם יותר זמן להשקיע, אז אני סולחת לעצמי.

המהלך האימפולסיבי הנבון: להחזיר כמה טיוטות לאור כי על הזין והכל, מי בכלל יטרח לקרוא.

המהלך האימפולסיבי הפחות נבון: לרשום על זה פוסט במקום, נניח, לשמור את זה לעצמי.

אז תדמיינו שכל חיי עד 2009 היו יום שישי השלושעשרה: שחורים, אפלים, מעורפלים וקצת משוגעים (אולי יותר פילם נואר מודרני מאשר סרטי אימה).

ואחר כך זה קפץ לולנטיינס של דיסני עם חיות מזמרות ועם ההאפי אבר אפטר טפו טפו טפו מלח מים.

ואני רק מחכה שיעשו עלי סרט בסגנון הסיוט שלפני חג המולד. זאת אומרת, עם פלסטלינה וטים ברטון.