אחד הותיקים מהעבודה שלי נמצא ללא רוח חים זרוק באיזה כפר. מסתבר שאת הגופה מצאו לפני שבועיים אבל רק אתמול הצליחו למצוא את המשפחה. 

הוא היה מעשן כמו קטר, חולה בסרטן, דכאוני, שתיין, גרוש פלוס שני ילדים בשכבת היסודי, 

אבל הוא היה המאסטר ספלינטר שלנו. האיש הכי ותיק בחברה למעט המנכ"ל, זה שיכול לשתף ולהכיל את כל ההבלים שהיו יוצאים לנו מהפה בנוסף לעשן הסיגריות. 

הוא זה שדחף את סיימון מנציג שירות למנהל סניף, הוא זה שהיווה לי תחליף לאבא כשהייתי באבל, היה מקפיץ אותי מהעבודה עד הבית עם המכונית האדומה החדשה שלו, כי בחורה אומללה בחודש שמיני להריון לא צריכה לחכות לאוטובוס.  

הוא זה שתמיד היה שם לעזור, היה מייעץ לנו בשעת צורך ומחליף לנו את העצבים בצחוק משחרר. 

לא ידוע איך הוא מת, אם התאבד, אם המחלה לקחה אותו או ששתה בטעות קצת יותר מדי. 

מה שכן ידוע, זה שלפחות לאיש האומלל והמסכן הזה סופסוף יתחלף הגלגל ובחייו הבאים הוא יהיה עשיר נשוי לשוודית חרמנית. מגיע לו קצת לעשות חיים.