אז סופסוף אזרתי אומץ ואפשר אפילו להגיד שחזרתי על ארבע למקום עבודתי הקודם. אני מוותרת על הגם וגם של שירות הלקוחות והגרפיקה, מעדיפה להשאיר את המוח היצירתי בבית לעבודות קטנות מהצד שבאות אלי מדי פעם באופן קסום ומצילות אותנו "בקטנה" עד עכשיו. אבל בקטנה זה לא מספיק לשכר דירה במרכז הכרמל. 

אני כנראה אתחיל כבר בעוד שבוע, כי קודם מוצאים סידור לגור האריות המרדן. 

היום היינו ב3 גנים, לכל אחד יש את הוואו שלו... אבל דווקא במקום הכי וואו מבחינת המראה דווקא לא אהבתי את עיניי הגננת והסייעות. מצחיק שהיא אמרה שהיא יותר זולה מאלה שבמעלי ההר אבל במציאות היא היתה ההצעה היקרה ביותר. 

נכון לעכשיו אני מתלבטת בין גן חמוד ואינטימי שמונה עוד ארבעה ילדודס מלבד סימבה, לבין אחד עם קצת יותר ילדים אמנם אבל לגננת יש עיניים של דודה כזאת שכיף לחבק. 

אמרנו שסימבה הוא זה שיקבע, בכל אחד מהגנים הוא תוך רגע מצא את הפינה  שלו, ואני לא יודעת אם זה בגלל העייפות מהטיול הארוך אבל דווקא בגן האינטימי הוא התעקש להשאר. יש לציין שהגן האינטימי הוא גם יותר זול והגננת נראית כמו אחת החברות של אמי (בקטע טוב), אבל הדודה עם העיניים המתוקות שמחזירות אותי לתחילת שנות התשעים פשוט כישפה אותי. 

מבחינת מרחק שניהם כמה צעדים לכאן או לכאן כך שזה ממש לא משנה. ובכולם האוכל מוכן טרי במקום ויש שלל פעילויות ומשחקים, בגן הגדול יש מן הסתם יותר דברים, יש הרבה סייעות לכל שכבת גיל, אבל אולי סימבה לא צריך יותר מדי ודווקא מה שיותר מזכיר בית יהיה לו טוב? ואולי ההפך. 

הערב נעשה ישיבת צוות ואני מקווה שנגיע להחלטה ושכבר אוכל להתחיל לעבוד שוב. אמרתי לסיימון שלא אכפת לי להיות במענה הטלפוני כי אני יכולה לעשות מה שבא לי תוך כדי ואין התקפי לב קטנים מפעוט שמכניס אצבעותיו למאוורר או זוחל דרך כל המחסומים שהרכבנו אל עבר המרפסת עם ארגז החול. 

והקפה יהיה חם. ויהיו לי יחסי חברה עם אנשים בגילי. וכסף. 

מה לדעתכם הכי יעזור לקבוע איפה סימבה יבלה בשנה-שנתיים הקרובות?