אולי זה בגלל החלפת השעון

אבל ריגש אותי כשסימבה היה זה שהתעורר קודם, וכשאני עוד משפשפת את עיניי הוא כבר מתיישב על הספה, מחזיק סנדל ביד ומסתכל בי במבט של "אמא, אנחנו נאחר!" 

אחרי ארגון זריז אני לוקחת בננה לדרך ואנחנו יוצאים לגן, לפני שעולים את המדרגות בגן אנחנו יושבים לאכול את הבננה, ואיך שסימבה מסיים הוא לוקח את ידי ומושך אותי במעלי המדרגות. 

הגננת מקבלת את פנינו והוא קופץ מיד לידייה, עושה סיבוב שלום בקבוצה של הגדולים ואז אני מלווה אותו לקבוצת גילו. 

היום היה יום ההסתגלות השני, רק לכמה שעות ועד ארוחת הצהריים. מחר נעשה קצת יותר וממחרתיים זה כבר יהיה בלעדי. 

הוא מסתדר, בקטע שלו, כשכולם יושבים במעגל לקבל את הילד החדש, הוא נעמד באמצע ובוחן את חבריו. יש כבר שתי בנות שהספיקו לריב עליו ביום שישי, היום הן היו קצת יותר מתונות כי סימבה לא כזה מראה עניין בהן. הוא אוהב את בריכת הכדורים ואת הארגז עם הקוביות. בשיעור ספורט כשכולם חזרו אחרי תנועותיו של המפעיל, סימבה חשב שעדיף לו לשים את הראש על אמא ולקבל פינוקים. תכלס אני הייתי עושה בדיוק אותו הדבר. 

סימני העייפות נעשו בולטים יותר כאשר סימבה לקח את ידי שוב והוביל אותי לדלת. הגננת אמרה שזה בסדר ויקח לו כמה ימים להסתגל ליום שלם. אני תירצתי שהזזת השעון גרמה לו לעייפות, ושמחר בטוח יהיה לו כוח להחזיק עד 12 לשנ"צ. 

וכשיצאנו מהגן התחיל לרדת גשם, מזל שזה מרחק של כמה צעדים עד הבית... ושסימבה אוהב מים. 

כשהגענו הביתה הוא אכל צהריים והלך לשנו"צ. 

אמא התקשרה לשאול איך היה ופתאום נזכרתי שבדיוק היום יש לאבא יומולדת,

אז הדלקתי נר, שמתי את "בלוז כנעני", בכיתי קצת, ושלחתי מייל לראש הממשלה...