היה כיף לחזור 

ציפיתי לקבלת פנים עם חצוצרות וקונפטי ולהקת מחול של קופים, 

אבל היה יותר מגניב מזה, היו חיבוקים ואנשים מופתעים שהיו בטוחים שאני עובדת עליהם שחזרתי. 

התגעגעתי להעביר יום שלם בלכלוכים על לקוחות וקולגות עם חברתי הטובה שם, קיטי. קיטי היא אחת הבחורות הכי שנונות שאני מכירה, ובזכות זה היא הצליחה לשרוד שם, ועוזרת לי עם ההתאקלמות המחודשת. 

אני שונאת את התפקיד עצמו אבל משתדלת לעשות אותו על הצד הטוב ביותר. 

בנתיים הספיקו להטריד אותי מינית פעמיים בטלפון. ועדיין לא נגמר השבוע... 

ואני פחות לוקחת ללב, ועוד הרבה פחות מתחברת עם ה"חדשים" (גם אם הם שם שנתיים, אם הם לא היו כשאני הייתי, הם חדשים). החלטתי שאין לי זמן לזה, במיוחד כשאני צריכה להוכיח למנכ"ל שחזרתי בשביל לעבוד, ולקוות שתוך חודש ככה הוא יראה לנכון לתת לי תפקיד אחר. 

בנתיים בין השיחות, אני מתענגת בוואצאפ על התמונות שהגננת שולחת לי. 

יש שם עובדת אחת, דתייה, שבוע 30 להריון, היא באה בבוקר מנקה את המשרדים והשירותים, אחר כך יושבת איתי לתייק חשבוניות וזיכויים, וכשיש לחץ במוקד השירות היא צריכה להכנס למענה. 

בשעה שלוש שתינו מסיימות את יום העבודה ומעבירות כרטיס, היא חוזרת ל4 ילדים בבית ואני יושבת לג'וינט וקפה עם החתול שלנו, קצת לפני שהגיע הזמן לקחת את סימבה מהגן. 

לאט לאט אני מבינה שהשגרה החדשה אמנם לא אידיאלית, אבל נחמדה. 

מקווה שהמשכורת תספיק.