זורמת הלאה, עד העונג הבא.

הלוואי והייתי יכולה להיעלם.

ולו לרגע.

לצנוח בתוך הדממה.

להיות רק עם עצמי.

לשכוח מכל מה שאופף אותי. גם מהטוב.

להבין של מה שמסביבי הוא בעצם כלום.

שזו רק אני.

שאין אף אחד שיגרום לי לחייך, או לבכות.

להביט על הכל. מלמעלה,

אבל פשוט לא לראות.

לחייך לעצמי חיוך תמים,

בלי שום סיבה.

התקופה האחרונה עמוסה, מאוד.

אבל מסיבה לא ברורה, אני דווקא מרגישה קצת מרוחקת מהכל - ואפילו די משוחררת.

אני אוהבת את התקופה הזו בסה"כ, ומצד שני אני רוצה שהיא תעבור.

אריק ברמן גאון. ><