השעה שעת ערב, כמעט עשר. אני מול המחשב משחקת כל מיני משחקים. בסלון הטלויזיה פועלת. עוד מעט צריך להתחיל איזה סרט או תוכנית שאני רוצה לראות. האיש והאגדה הלך לחבריםבקיבוץ בו אנחנו גרים כרגע. בחדר ליד ישנה אוצ הקטנה.
הקולות מהטלויזיה מאיימים. אני קולטת שהטון השתנה ומסתובבת לראות מה קרה. 'פיגוע' עוברת המחשבה בראשי. אני מתרוממת בכבדות מהכסא יחד עם בטני הענקית (הריון חודש שביעי), וניגשת לטלויזיה. שומעת את יעקב אילון מודיע שירו ברבין.
זה לא יכול להיות. הוא בטח רק נשרט, אני חושבת לעצמי. אבל הלב שלי פועם בחוזקה והבטן מבשרת רעות. 'הוא בסדר, הוא חייב להיות בסדר'. אני מתקשרת לאיש והאגדה "ירו ברבין" אני אומרת לו ומנסה לבלוע את הדמעות. הוא ממהר לחזור הביתה להיות לידי.
כמה דקות אחר כך איתן הבר יוצא בהודעה לעיתונות "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" הוא אומר. סביבו אנשים זועקים "לא!!" ואני מסתכלת עליו ולא מאמינה. שומעת אותו אומר שראש ממשלת ישראל, יצחק רבין נרצח, ועדיין לא קולטת ולא מאמינה.
אני לא זוכרת אם בכיתי אז, או בכיתי אחר כך. אבל המילים 'זה לא יכול להיות' חוזרות שוב ושוב אל מול התמונות שעולות מהמסך. איך אפשר לקלוט שרצחו ראש ממשלה?
תשע שנים חלפו מאז והכל השתנה. נראה כאילו ביום שרצחו את רבין רצחו גם את התקווה. תשע שניםשבהן יש תחושה שאנחנו מתגלגלים במורד ואף אחד לא מצליח לעצור אותנו.
אני זוכרת את התקווה שהיתה במהלך כהונתו. תקווה לימים טובים. שלום עם ירדן, משקיעים מחו"ל שבאים ומשקיעים כספים, מפעלים חדשים שמדברים על היפתחם תקופה של יזמות ופריחה. כולם התקפלו כשביבי עלה לשלטון.
אני חושבת שיצחק רבין היה אחרון הפוליטיקאים שהאמנתי לו ובו. אחרון המוהיקנים. איש אמיץ. ואז זה נגמר.
אחר כך בא בכי. ואפילו שאף פעם לא פגשתי את האיש תמיד הרגשתי כאילו איבדתי מישהו מאד קרוב. דמות אב שנרצחה. התקווה שנעלמה.
לפני שנתיים נכתב השיר הבא:
שבע שנים לספירת היהודים
ואנחנו סופרים
250000 חוגגים את השלום
3 כדורים
נרצח אחד
רוצח נתעב אחד
מיליון וחצי עניים
500000 מובטלים
עשרות פיגועים
מאות הרוגים ופצועים
שבע שנים לספירת היהודים
ואנחנו בוכים
את התקווה הגדולה שהתנפצה
את הייאוש שחונק את הגרון
ולא רואים את פתח היציאה
את הפחד, השנאה
הבורות החרדה
3 כדורים
מנהיג עם חזון שאיננו
רוצח נתעב אחד
שבע שנים לספירת היהודים
אפשר עכשיו להתחיל לספור
שבע שנים טובות?
יהי זכרו ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
