זה הולך להיות פוסט ארוך - ראו הוזהרתם.
לאוצ כואבת הבטן. לא תמיד. מדי פעם. אבל כבר חודשיים וחצי היא סוחבת כאבי בטן לסירוגין. ולא, זה לא סתם. יכול להיות שלפעמים היא מנצלת את המומנטום אבל כשאנחנו יושבים במסעדה מול האוכל שהיא הכי אוהבת והיא רצה כל כמה דקות לשירותים ומוותרת על האוכל. זה מדליק אצלי רמזור אדום גדול.
אז לפני כמה שבועות התחלנו לבדוק מה זה יכול להיות. בינתיים כל הבדיקות חזרו והכל תקין. ואין לי שמץ של מושג מה קורה לה. מחר הולכים לרופא לבדיקה נוספת כדי שיקבע לה אולטראסאונד. שרק ימצאו כבר במה דברים אמורים כי חוסר הידיעה משגע אותי.
טטי לעומתה עם דלקת גרון כרגע. היינו אתמול אצל הרופא, הוא בדק לה את הגרון ואמר לי: את יודעת שיש לה שקדים מאד גדולים.
אני: כן כבר אמרת לי פעם.
הד"ר: נו וחשבתם לעשות משהו בנדון?
אני: תראה אני עברתי את הניתוח הזה בגיל שש עשרה וחצי אז נכון שזה כבר היה ממש חייב אבל זו היתה טראומה עבורי. אני לא בטוחה שאני רוצה שטטי תעבור את הניתוח הזה. חוץ מזה השקדים בעצם אמורים לשמש כהגנה.
הד"ר: היא נוחרת?
(לאור התלונות החוזרות ונשנות של אוצ) אני: כן
ואז הד"ר מתחיל לספר לי על הפסקות נשימה ועל פגיעה בלב ובמוח ועוד כל מיני דברים מפחידים. או קיי ד"ר הצלחת להפחיד אותי. זה אומר שעוד שלושה שבועות צריך לבוא לבדיקה חוזרת אצל הד"ר שיתן לנו גם מכשיר שיבדוק בלילה אם טטי מפסיקה לנשום מדי פעם ואז נחליט מה הלאה.
לא רוצה ניתוח!
וזרח? טוב תודה. הוא בריא ברוך השם. רק שהיום הכנו שלוש שעות שיעורים בתורה (לא, הילד לא טיפש הוא פשוט היה צריך להשלים את כל מה שלא עשה עד עכשיו). וזה אחרי שהייתי צריכה להזכיר לו לתלות כביסה, לאוצ להזכיר לשטוף כלים ולרדוף אחרי המערכת והשיעורים. אוווף זה מייגע להיות אמא.
גם האינטרנט שלי חולה. הוא איטי שזה פשוט מבהיל. ועד שאני מצליחה להיכנס לעדכון הוא מודיע לי שאי אפשר לאתר את הדף ולכן אני לא מגיבה הרבה בימים האחרונים. אפילו לבלוג שלי לא הצלחתי להיכנס אלא אחרי הניסיון החמישי
.
אז אם לא הגבתי אצלכם בימים האחרונים תדעו שזה לא אני זה האינטרנט. והמחשבים העמוסים מדי בבית.
אווווף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
